חברה

בזמן שהעולם עובר תהליך עיור מהיר מאי־פעם, מתפתחת סדרה חמקמקה של השלכות בומרנג שקושרות בין דוקטרינות ביטחון בערים שבצפון הגלובלי לבין אלו שבדרום. השפעות אלה מחלחלות אל תוך טקטיקות השליטה של המדינות בחיי היומיום בערים.
בתוך משולש האהבה בינך, הנפש התאומה שלך והקפיטליזם.
דייוויד גרייבר ודייוויד וונגרו מגייסים את ההיסטוריה העמוקה כדי להוכיח שחיים חברתיים מגוונים ועשירים אפשריים גם ללא היררכיה דכאנית.
השינויים בעולם העבודה בעשורים האחרונים יצרו מעמד גלובלי חדש - הפרקריאט. הצרכים והמצוקות של המעמד הפגיע - ולכן המסוכן - הזה, מחייבים אותנו לחשוב מחדש על המושגים והפתרונות הפוליטיים שלנו.
השיח האקו־סוציאליסטי מגלה דפוסים של מחשבה אוטופיסטית ונוטה להתעלם מהמציאות החומרית של העולם כפי שהוא
דיון בעקבות ספרו החדש של אבי קליין על המתח בין סולידריות מעמדית לסולידריות לאומית ועל המאבק הסוציאליסטי נגד מלחמות אימפריאליות
המהפכה התעשייתית מסמנת מפנה בתולדות האנושות כי היא הציבה את הרווח מעבר לכל שיקול אחר. היא פירקה את החברה, הרסה את הכפרים וביססה מערכת אלימה של שליטה עולמית. למרות שאפילו זרמים בשמאל אימצו את הנחות היסוד של התיעוש, התרבות הדמוקרטית היא החלופה ההגיונית היחידה.
מתנגדי העבודה המאורגנת מאשימים פעמים רבות את ארגוני העובדים בניסיונות להשתלט על מקום העבודה. בקטע מספרה ״עבודה מארגנת״, מאששת ניצן תנעמי טענות אלה. ארגוני עובדים ראויים לשמם שואפים שהעובדים ינהלו את מקום העבודה, יהיו הבעלים של עבודתם ויאתגרו את ההיגיון הקפיטליסטי השולט בעולמנו. היא גם מסבירה מדוע זה יהיה טוב לכולנו.
ספר המסות החדש של תהל פרוש מציע ביקורת נוקבת על הדרך שבה הקפיטליזם מתבטא בכל תחומי החיים שלנו ומנסח קריאה חדשה לקחת אחריות.
'יורשים' נראית כמו עוד אחת מהסדרות שמספקות לנו הצצה למועדון הסגור, הזוהר והרקוב מוסרית של עשירי תבל. אך הסדרה מצליחה לחמוק מן המלכודות הרגילות, לחשוף את מנגנון ייצור העושר, ולהבהיר אחת ולתמיד שלעשירים ולנו אין שום דבר במשותף.
טרור הוא אחד המושגים המבלבלים והשנויים במחלוקת בלקסיקון הפוליטי. הדרך להבנתו היא חיבור בין העבר להווה, בין אלימות מדינתית לאלימות מרדנית ובין תנועות לאומניות לתנועות דתיות.
שש תזות על החרדה, על הדרך שבה היא מונעת פעילות לוחמנית ואסטרטגיה אפשרית להתגברות עליה.
על מוחות הלטאה שמנהיגים את העולם.
הספר TAZ של חכים ביי ביקש לשלב בין פעולה פוליטית לפעולה רוחנית, ובין ערעור על הסדר החברתי לשאיפה לשחרור תודעתי. אך למרות היומרה הרדיקלית, ובחלוף 31 שנה, ניתן לתהות האם רעיונותיו של ביי אינם מסייעים היום דווקא בתחזוק הסדר הקיים.
כדי להתמודד עם משבר האקלים, מבטיחים לנו שכל מה שצריך לעשות הוא לעבור לאנרגיה "נקייה" ולצמיחה "ירוקה". אך כיום כבר ברור שהדבקות בצמיחה הקפיטליסטית מחייבת ניצול בלתי פוסק של משאבים שבסופו קריסה אקולוגית.
השיח העכשווי על אוטומציה הוא תגובה למגמה עולמית ממשית: ישנן מעט מדי משרות עבור יותר מדי אנשים. אולם שיח זה מתעלם מהמקורות האמיתיים של המגמה: נסיגת התעשייה, התכווצות ההשקעות, ואליטות אולטרה־עשירות אשר חוסמות את הדרך אל חברה שבה המחסור הוא נחלת העבר.
'כלכלה עניה', ספרם של הכלכלנים זוכי פרס נובל אבהיגי'ט ברנג'י ואסתר דופלו, מבקש לסייע לעניים על ידי שילוב בין ניסויים אקראיים ויצירת תמריצים. בפועל, גישתם מתעלמת מהגורמים המערכתיים לעוני ומגנה על הסדר הכלכלי הנאו־ליברלי.
שלוש הערות על עלייתה של ההומופוביה.
המועסקות בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה נתונות לרפורמות חוזרות ונשנות הפוגעות בתנאי העבודה שלהן. התמודדות והתנגדות לרפורמות מצריכה בנייה של גשרים וקואליציה רחבה של מקצועות הטיפול.
בינואר 2021 הוקם ארגון עובדים באלפאבית, חברת האם של גוגל. בראיון שערכנו עם נציג האיגוד הוא מציג את תנאי העבודה בחברה, את האתגרים הכרוכים בהתאגדות ואת השאיפות של העובדים לעולם טוב יותר.
עד עתה, ארגוני עובדים והתנועה הסביבתית לא השכילו לשתף פעולה ולעתים מצאו את עצמם משני צדי המתרס. כדי להתמודד עם האתגרים של ימינו הם יהיו חייבים למצוא את נקודות ההשקה ולעצב יחד חזון משותף.
סוציאליסטים מתמקדים במעמד העובדים בגלל האבחון שלנו את תחלואי החברה והדרך שבה אנחנו חושבים שצריך לרפא אותם.
וולט מציגה את עצמה כחברה חדשנית שהמציאה מודל עבודה חדש ודיגיטלי. בפועל מדובר ביחסי עבודה נצלניים שמוסווים על ידי אלגוריתמים ו"משחקים".
'דוקטרינת ההלם', ספרה של נעמי קליין, רכש מעמד קאנוני בשמאל העולמי והפך למושג מרכזי בביקורת הנאו־ליברליזם. אך כשליה של 'דוקטרינת ההלם' הובילו לכך שגם קליין נסוגה ממנה והדוקטרינה נותרה לא יותר מאשר לוגו.
למרות הזיהוי שלהם עם השמאל, הורים ממעמד בינוני־גבוה מוציאים את ילדיהם מהחינוך הממלכתי ומעבירים אותם לבתי ספר "ייחודיים" והומוגניים. בכך הם פוגעים במערכת החינוך הממלכתית ותורמים לבידול מעמדי וחברתי.
במשך תקופה ארוכה, סוציאליסטים נמנעו מלהציג חלופה ברורה ומפורטת לעולם שאחרי הקפיטליזם. הצורך בחזון שכזה הפך בימינו לבוער מתמיד.
בעולם של היום, אי־שוויון וקיטוב מעמדי הם כבר לא תוצאה של יחסי עבודה אלא של בעלות על נדל"ן ונכסים. לכן קווי השבר הכלכליים שיצר הנאו־ליברליזם באים לידי ביטוי במונחים דוריים, כשהנפגע העיקרי הוא דור ה-Y.
רבים בשמאל המשכיל נוטים לראות את האיחוד האירופי כהישג היסטורי חשוב וכמגדלור של פוליטיקה פרוגרסיבית. אבל בשנים האחרונות, על רקע עליית הפופוליזם והיחלשות ההגמוניה הנאו־ליברלית, מתחילים להישמע גם קולות הטוענים שהשמאל צריך להתנגד לאיחוד האירופי, ושרק התנגדות כזאת יכולה לשקם את הברית ההיסטורית בין תנועות השמאל לבין מעמד העובדים.
מעבר לנאו־ליברליזם אנחנו עלולים למצוא את עצמנו לא במדינת רווחה פוסט־קפיטליסטית, אלא כצמיתים חסרי מעמד, חסרי רכוש וחסרי כוח פוליטי.
כיום רבים בשמאל מבקשים לבטל את העבודה. אך המטרה של הסוציאליזם היא לשנות אותה.
כדי להתמודד עם משבר האקלים, "א־פוליטיות" ושינויי חקיקה קטנים לא יספיקו. מה שדרוש הוא חזון כולל שיגייס את הציבור לפעולה.
טכנולוגיות דיגיטליות מוצגות כפתרון לחוליי מערכת החינוך וההשכלה וכאמצעי לצמצום פערים. אך הטכנולוגיות האלה אינן נייטרליות אלא משוקעות בתרבות ובחברה שבתוכה הן נוצרו.
כדי להתגבר על המשבר האקולוגי דרושה מהפכה אקו־חברתית שתשנה את היחסים בין האדם והטבע.
כדי לספק צרכים אנושיים, קצבאות והעברות כספיות אינן מספיקות. מדינת רווחה מפותחת חייבת להבטיח את הקיום החומרי של אזרחיה.
בעקבות פרסום דוח העוני, עולים בכל שנה הקולות המערערים על חומרת והיקף העוני בישראל. אך הנתונים ברורים - העוני בישראל חמור והמדינה יכולה לשנות את זה.
הצלחתם של החיסונים לנגיף הקורונה מעוררת תקווה, אך הדרך למימוש מלא של ההבטחה לחיסון אוניברסלי וזמין בחופשיות עודנה ארוכה.
השמאל בימינו מתאפיין במוסרנות שמסווה סוגיות מעמדיות ומתעלמת מהן. דחיית הזהותנות והחזרה של מושג המעמד הן צעדים ראשוניים בבנייתה של סולידריות רחבה.
קפיטליסטים כבר משתמשים במדינה כדי לעצב מחדש את הערים שלנו. כדי שתשרת את האינטרסים של אנשים עובדים, אנחנו צריכים להשתמש במדינה בצורה שונה לחלוטין.
ההתנהלות סביב חיסוני הקורונה חושפת את הבעיות בתעשיית התרופות העולמית, המתאפיינת במחירים גבוהים של תרופות, רווחי עתק של התאגידים ופערים עצומים בנגישות לבריאות.
הכנסה בסיסית בגרסתה השמאלית איננה "סוס טרויאני" אלא מרכיב חשוב בארגז הכלים הסוציאליסטי.
תחת סוציאליזם אנשים חיים טוב יותר. עובדה.
הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית צובר פופולריות בעקבות משבר הקורונה, ומוצג כפתרון לרבות מבעיות הקפיטליזם. בפועל הוא מביע הגיון נאו־ליברלי מופרט המתמקד רק בהשתכרות וצריכה אישית, במקום הגיון חברתי המבקש לשנות את צורות הייצור, העבודה והתשתיות הציבוריות.
ישנן שתי פרשנויות רווחות לקשר בין הכיבוש לקפיטליזם, שכל אחת מהן מזהה באחד המרכיבים את הגורם המכריע. אבל היחס בין הכלכלה לפוליטיקה הוא שאלה דינמית שהתשובה עליה יכולה לייצר אופקים פוליטיים חדשים.
בעידן הנאו־ליברלי, קל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף הקפיטליזם. עירעור על מה שנתפס כמובן מאליו הוא הצעד הראשון לעבר שינוי.
בעקבות המשבר של 2008, השמאל הרדיקלי זכה להצלחות מרשימות לצד כישלונות מהדהדים. משבר הקורונה הוא הזדמנות להפיק לקחים ולגבש אסטרטגיה.
ההון בימינו הוא נכס שמקנה שליטה ועוצמה למיעוט קטן. מערכת כלכלית צודקת ויעילה צריכה לקדם דמוקרטיזציה של ההון שתבטיח את האינטרסים של העובדים וכלל הציבור.
חברות בערבון מוגבל הן תרומה ייחודית של הקפיטליזם שמקנה לתאגידים שליטה נרחבת עם סיכונים מעטים. בעלות כלכלית חייבת להיות דמוקרטית ולהפוך רווחים למוצר ציבורי.
יש להציג אלטרנטיבה להתנגשות המדומה בין הממסד הליברלי לאינטרנציונל הלאומני - נאום שנשא יאניס וארופאקיס בכנס הייסוד של האינטרנציונל הפרוגרסיבי.
לאחרונה נפוץ המושג פוסט קפיטליזם כתיאור של מגמות המובילות אל מעבר למערכת הכלכלית הקיימת. אך המושג משקף בלבול מושגי שמתעלם מהתפיסות וההישגים של הסוציאל־דמוקרטיה ותנועות הפועלים.
הקפיטליזם מתיימר להיות מערכת כלכלית יעילה. אז מדוע רבים כל כך מועסקים בעבודות בולשיט?
כסף הוא מערכת חברתית שנשענת על מוסדות ציבוריים. לכן אסור שהייצור שלו יהיה בידיים פרטיות.
מהומות הולכות ותופסות מקום מרכזי במאבקים פוליטיים וצומחות על רקע שינויים כלכליים. אך אסור לשמאל להסיק מכך שעבר זמנם של ארגוני עובדים ושביתות.
הפחתת הפעילות הכלכלית היא הכרחית וצודקת - ויכולה להוביל לשגשוג אנושי.
אסטרטגיה סוציאליסטית לא יכולה להסתפק בניסוח מדיניות אלטרנטיבית. היא מחייבת גם בנייה מחדש של היחסים בין המדינה, המפלגה ואירגוני העובדים.
מלה־פן בצרפת ועד נתניהו בישראל, הפופוליזם הלאומני נמצא בעלייה. הממסד הליברלי בחרדה, אך לא מסוגל לספק פתרון.
החששות מפני התמכרות לרשתות החברתיות ולטלפונים החכמים מחמיצים את העניין. הבעיה האמיתית היא רדיפת הרווחים של ענקיות הטכנולוגיה.
האליטה הגלובלית נהנית מריכוז הולך וגדל של עושר ועוצמה. פילנטרופיה היא הדרך שבה הם מכסים על כך, ומעצבים את הספירה הציבורית.
היו דרכים שונות להתמודדות עם המצוקה הכלכלית של משבר הקורונה. ממשלת נתניהו נקטה במדיניות שמשמרת את חוסר הביטחון הכלכלי - ואת התלות של מצביעיה.
בתי הספר משכפלים את אי השוויון הכלכלי והחברתי. אבל הם יכולים להיות מודל של חברה חופשית ושוויונית יותר.
איגוד העובדים הסוציאליים יצא השבוע למאבק. שוחחנו עם מיכל מאירס, מנהלת חטיבה ארצית באיגוד, על הסיבות למאבק והדרך קדימה.
ארצות הברית הורידה את הפשיעה העירונית באמצעות שיטור אגרסיבי וכליאה המונית - לא על ידי טיפול בעוני ובהדרה. המהומות שמתרחשות כיום הן, בין היתר, תגובה לכך.
נטישת הצמיחה היא הכרזה על סופה של הקידמה. סוציאליסטים צריכים להתנגד לצנע האקולוגי.
משבר הקורונה החריף עוולות שמלוות אותנו כבר זמן רב. אבל הוא גם מזמן חשיבה קונקרטית על איך להתמודד איתן ולדמיין אוטופיות ריאליות
המאבק בין גלובליזציה ליברלית לבדלנות לאומנית מחזק את שני הצדדים על חשבון הציבור. התשובה למגמות האלה היא אינטרנציונליזם פרוגרסיבי שיקדם מדיניות לטובת הכלל