בחודש מאי השנה, עוד לפני ההודעות על הצלחת הניסויים הקליניים של חיסוני הקורונה, חתמו 140 מנהיגי ציבור מרחבי העולם ומומחי בריאות בינלאומיים על מכתב פתוח בו קראו לארגון הבריאות העולמי ולכל ממשלות העולם לפעול להבטחת אספקת חיסוני קורונה בחינם ולכולם, תוך הפצת הידע המחקרי ופתיחת האפשרות לייצור המוני של חיסונים. במכתב התריעו המנהיגים – ביניהם הנשיאים וראשי הממשלה של דרום אפריקה, גאנה, פקיסטן וסנגל – שאם החיסון יישמר על ידי תאגידי התרופות כפטנט ויימכר במחירי שוק, מאות מיליוני בני אדם יוותרו ללא נגישות לחיסון, בעיקר במדינות עניות.
מחקר שפורסם לאחרונה ב-BMJ, המגזין של ההסתדרות הרפואית הבריטית, ביסס את החשש והראה כי על סמך ההזמנות שבוצעו המדינות השונות מחברות התרופות, אחד מכל ארבעה אנשים בעולם לא יקבל את החיסון לקורונה לפחות עד שנת 2022.
הדיון הציבורי שהתעורר לאחרונה לא הסתכם רק בסוגיית הפטנטים ובדרישה להרחבת הנגישות להשגת החיסון. ההודעות של חברות התרופות על ההתקדמות המשמעותית בפיתוח החיסונים העלו לראש סדר היום הציבורי דיון רחב יותר, שקדם למגפת הקורונה, על דפוסי התנהלותה של תעשיית התרופות העולמית, המחירים הגבוהים של תרופות, רווחי העתק של התאגידים והשכר הגבוה שגורפים המנהלים הבכירים שלהם.
דוגמה אחת בולטת לדיון הזה התעוררה כאשר נודע שמיד עם הודעת חברת התרופות 'פייזר' על השלמת הניסוי הקליני לחיסון בשיעור הצלחה של 90% ונסיקת המניות שבאה בעקבותיו, מנכ"ל החברה, אלברט בורלא, מכר חלק גדול מהמניות שהחזיק בבעלותו, וגרף לכיסו הפרטי סכום של 5.6 מיליון דולר.
מי ייצר את החיסון, ומי ירוויח ממנו?
בספרה The Value of Everything שפורסם בשנת 2018, הראתה הכלכלנית האיטלקיה־אמריקאית מריאנה מצוקטו שלחשדנות הציבורית כלפי הרווחים הגבוהים של תאגידי התרופות ובכיריה יש סיבות מבוססות ומוצדקות.
מצוקטו, פרופסור לכלכלה של חדשנות וערך ציבורי ומנהלת המכון לחדשנות באוניברסיטת קולג' בלונדון, מונתה לאחרונה על ידי ארגון הבריאות העולמי לעמוד בראש מועצה כלכלית שתעסוק בקידום מדיניות של בריאות לכל. בפברואר האחרון היא נבחרה על ידי המגזין הבריטי GQ כאחת מחמישים האנשים המשפיעים בבריטניה.
הפרויקט המרכזי של מצוקטו הוא לקדם את התפיסה שערך מיוצר לא רק על-ידי יזמים פרטיים, אלא כמאמץ קולקטיבי בו לוקחים חלק גם גופים ציבוריים, לרבות המדינה, אותה היא מכנה 'המדינה היזמית'. ולא רק זאת, תאגידים רבים הגורפים רווחי עתק מצדיקים זאת בשם הערך שהם, כביכול, מייצרים. למעשה, לטענתה של מצוקטו, במקרים רבים תאגידים אלו אינם מפיקים את הרווחים שלהם כתוצאה מיצירת ערך, אלא מסחיטת ערך (value extraction), כלומר יצירת רווחים מתהליכים שאינם יצרניים באופן שפוגע בטוב הכללי ובאפשרות להמשיך ולהשקיע בחדשנות ובפיתוח, והפנייתם לכיסי בעלי המניות והמנהלים הבכירים.
זאת גם טענתה לגבי תעשיית התרופות העולמית. לפי מצוקטו, הסדרי הפטנטים הקיימים היום בתעשיית התרופות יותר משהם משמשים כדי לאפשר פיתוח מדעי של תרופות, מנוצלים דווקא לחסימת מחקר נוסף שהיה באפשרותו לפתח תרופות חדשות או להוזיל תרופות קיימות. כלומר, בניגוד לתפיסה הרווחת, מערכת הפטנטים הקשוחה הנהוגה כיום – שמהווה במידה רבה תוצר של לובי והשפעה על מחוקקים שמפעילים תאגידי התרופות – לא רק שהיא לא תמיד מועילה להתפתחות המחקר הרפואי וייצור התרופות, היא אף מזיקה להם.
תאגידי התרופות ודובריהם טוענים שהמחיר הגבוה של תרופות נועד כדי לאפשר להם לממן את העלות הגבוהה של המחקר והפיתוח, וכפיצוי על הסיכונים הכרוכים במחקר ובניסויים הקליניים. לפי טיעון זה, ללא ההגנה שמספקות המדינות בצורה של פטנט על תרופה חדשה, לחברות התרופות לא יהיה תמריץ ללקיחת סיכונים ולהשקעת המשאבים הכרוכים בפיתוח תרופות חדשות.
מצוקטו מטילה ספק רב בטענה הזו. בספרה היא מראה שהוצאות המחקר והפיתוח של חברות התרופות קטנות בהשוואה לרווחים שלהן. עוד היא מראה שהסכומים שמשקיעות חברות התרופות על מחקר ופיתוח נמוכים במקרים רבים מהסכומים שהן מוציאות על שיווק ומכירות, ולעיתים גם נמוכים מהסכומים שהחברות מוציאות על תשלום דיבידנדים לבעלי המניות ורכישה חוזרת של מניות (פעולה פיננסית שמטרתה העלאת ערך המניה והגדלת ההון שמחזיקים בעלי המניות ובכירי החברה). פעולות אלו באות, כמובן, על חשבון כספים שהיו יכולים להיות מושקעים במחקר ובפיתוח תרופות חדשות.
בדיקה שערך הארגון PharmacyChecker בחודש יולי האחרון על הפעילות הפיננסית של חמישה תאגידי ענק בתחום הפארמה, מגבה את טענתה של מצוקטו. לפי הנתונים שפרסם הארגון, בשנת 2019 הוציאו כל תאגידי התרופות שנבדקו סכומים גבוהים יותר על שיווק ומכירות מאשר על מחקר ופיתוח. חברת 'פייזר', למשל, חברת התרופות הגדולה בעולם שסיימה את שנת 2019 עם הכנסות של 51.8 מיליארד דולר, השקיעה בשנה זו 8.7 מיליארד דולר על מחקר ופיתוח, לעומת 14.3 מיליארד דולר שהוציאה על שיווק ומכירות.
על כך יש להוסיף כי לפי הדוח השנתי של 'פייזר', הרווח הנקי של החברה בשנת 2019 עמד על 16.3 מיליארד דולר. רווחים אלו אפשרו לחברה להפריש בשנה זו סכום של 8.2 מיליארד דולר כדיבידנדים לבעלי המניות, ולהשקיע עוד 8 מיליארד ברכישה חוזרת של מניות. כלומר, הסכום ש'פייזר' הוציאה כתגמול לבעלי המניות שלה היה כמעט כפול מהסכום אותו היא השקיעה באותה השנה במחקר ובפיתוח.
טיעון נוסף שמעלות חברות התרופות הוא שאמנם המחיר של חלק מהתרופות גבוה ואינו תמיד קשור בעלות הפיתוח, אך המחיר נקבע ומוצדק על ידי התועלת שהתרופות מעניקות בהצלת חיים, מניעת סבל וחסכון בהוצאות בריאות ציבוריות. מצוקטו מראה שטיעון זה מופרך במיוחד: אם התועלת הבריאותית היא זו שהיתה קובעת את מחיר התרופות, חיסונים פשוטים, תרופות ותיקות, ואפילו מי שתייה נקיים, היו צריכים לעלות הרבה יותר. בנוסף, מצוקטו מצטטת מחקר שבחן את הטיפולים לסרטן בשנים 1995-2013 שהראה כי בשנים אלו מחירי הטיפולים הלכו ועלו, ללא שינוי ניכר לטובה ביעילותם.
סוגיה חשובה נוספת שמעלה מצוקטו, שחזרה ועלתה לאחרונה גם בנושא חיסוני הקורונה, היא שחלק ניכר מהמחקר המדעי הבסיסי המוביל לפיתוח תרופות חדשות כלל לא נעשה על ידי חברות התרופות, אלא בגופי מחקר ומעבדות ציבוריות, הממומנים בכספי ציבור. לפי מצוקטו, המחקר הנעשה בגופים אלו, הנושא בחובו חוסר ודאות וסיכון גדולים בהרבה, לא היה נעשה על ידי חברות התרופות שמעדיפות להשתלב בפיתוח רק בשלב מאוחר, שבו הסיכוי לייצור תרופה מסחרית גבוה יותר.
במאמר שפרסמה מצוקטו בשנת 2016 היא הראתה שהממשל האמריקאי משקיע כ־32 מיליארד דולר בשנה עבור מחקר ופיתוח של תרופות חדשות באמצעות המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), הסוכנות הממשלתית העיקרית האחראית למחקר ביו־רפואי. כך יוצא שהציבור האמריקאי משלם פעמיים על תרופות וחיסונים: פעם אחת עבור המחקר, ופעם שנייה בתשלומים אותם הוא נאלץ לשלם לחברות התרופות, שנהנות מצידן מרווחי עתק.
חיסון הקורונה והיציאה מהמשבר
הדבר נכון גם לגבי חיסון הקורונה הנוכחי. מאמר שפורסם החודש במגזין Scientific American הראה שהחיסון, המבוסס על טכנולוגיה חדשה העושה שימוש במולקולות רנ"א, נשען בין היתר על הידע שנצבר במחקר רחב היקף שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה ומומן בכספים ציבוריים. לפי המאמר, ללא המחקר הבסיסי הזה שהתבצע כאמור במעבדה ציבורית, 'פייזר' ו'מודרנה' לא היו יכולות אפילו להתחיל לפתח את החיסון. אלא שאת הרווחים הגדולים צפויים לגרוף בעלי המניות של חברות התרופות.
האם הקריאה של מנהיגי העולם שצוטטה בתחילת המאמר והביקורת הציבורית העולמית שהתעוררה כנגד חברות התרופות תשנה משהו? ייתכן שכן: בעוד שלא ברור כיצד תנהג 'פייזר', חברת 'מודרנה' כבר הודיעה שלא תפעיל את זכויות הפטנט שלה לייצור החיסון שהיא פיתחה כל עוד נמשכת מגפת הקורונה.
בראיון שהעניקה לניו יורק טיימס ותורגם גם לעברית, נשאלה מריאנה מצוקטו איזה עולם היא מדמיינת בשנת 2023. והיא ענתה:
"אני רואה את 2023 כתקופה שבה לא רק ניצחנו את הקורונה, אלא השתמשנו בתהליך ההתאוששות כנקודת מפנה לכיוון עולם חדש שהוא ירוק יותר, מכליל יותר ובר־קיימא יותר, שמה שמניע אותו הוא צמיחה כלכלית חכמה ומונעת חדשנות. זה מתחיל עם ציבור שמניע את הממשלות להעניק חבילות חילוץ המותנות באי־פיטורי עובדים, הבטחת שכר מינימום, הפסקת רכישות חוזרות של מניות וייצוג עובדים בדירקטוריונים. […] בחזוני, יש הגבלות מרחיקות לכת על קניין רוחני, תמחור וייצור של תרופות וחיסוני קורונה, כדי להבטיח שכולם יוכלו לקבל טיפול בר־השגה באופן אוניברסלי".
אמן.
המחבר מבקש להודות לאביב שניר על הסיוע באיסוף המקורות למאמר.
תמונה ראשית: The world is waiting for the vaccine / Jernej Furman (flickr)
ירון הופמן-דישון הוא חוקר במרכז אדוה.