טלפונים חכמים, רשתות חברתיות והאינטרנט שינו את האופן שבו אנו מתקשרים זה עם זה ועם העולם שסביבנו. מה יקרה אם הטכנולוגיות הדיגיטליות הללו יצאו מהמסך ויעמיקו את השתלבותם בעולם הגשמי?
רובוטיקה תעשייתית מתקדמת, מכוניות ומשאיות אוטונומיות ומכונות מבוססות בינה מלאכותית לאיתור מוקדם של גידול סרטני מבשרים את בואו של עולם הנוחות, אולם הם גם גורמים לנו אי־נחת. אחרי הכול, מה יעשו בני האדם בעתיד שיהיה נתון לאוטומציה נרחבת? האם נהיה מסוגלים לסגל את המוסדות שלנו להגשמת חלום החירות האנושית שהעידן החדש של בינה מלאכותית עשוי לאפשר? או שמא החלום הזה יתברר כחלום בלהות?
השיח החדש על אוטומציה שואל בדיוק סוג כזה של שאלות, ומגיע למסקנה פרובוקטיבית: אבטלה טכנולוגית המונית בדרכה אלינו, ומכיוון שחלקים גדולים מהאוכלוסייה יאבדו את הגישה למשכורות להן הם זקוקים על מנת לחיות, יש להתמודד עם אבטלה זו באמצעות אספקת הכנסה בסיסית אוניברסלית. האם זהו אכן הסיפור האמיתי?
ההתעוררות של שיח האוטומציה כיום היא תגובה למגמה עולמית ממשית: ישנן מעט מדי משרות עבור יותר מדי אנשים. מחסור כרוני בביקוש לעבודה מתגלה בהתפתחויות כלכליות כמו התאוששות שאבטלה בצידה, קיפאון בשכר וחוסר ביטחון תעסוקתי משתולל. הוא ניכר גם בתופעות הפוליטיות המואצות על ידי האי־שוויון הגובר: פופוליזם, פלוטוקרטיה, והופעתה של אליטה דיגיטלית שאינה נתונה לריבונות מדינית כלשהי – אליטה הממוקדת בבריחה למאדים על גבי חלליות יותר מאשר בשיפור חייהם של מעמד האיכרים הדיגיטליים אשר יישארו מאחור לחיות על כוכב לכת בוער.
כאשר אנו מביטים בכיוון אחד לעבר ההמונים חסרי העבודה וחסרי הבית שבאוקלנד, קליפורניה, וקילומטרים ספורים משם בכיוון השני, לעבר פרמונט, שם רובוטים ממלאים את מפעל הייצור של ’טסלה', קל להתפתות לאמונה כי התיאורטיקנים של האוטומציה בהכרח צודקים. אולם ההסבר שהם מציעים – כי תהליך בלתי נשלט של שינוי טכנולוגי מחסל משרות – פשוט שגוי.
הביקוש לעבודה מצוי בשפל מתמיד
ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי סובלות מתת־ביקוש מתמשך לעבודה, והדבר תקף עוד יותר במדינות כמו דרום אפריקה, הודו וברזיל, אולם הסיבה לכך היא כמעט הפוכה מזו שעליה מצביעים התיאורטיקנים של האוטומציה. במציאות, שיעור הגידול בפריון העבודה מצוי בהאטה, לא בהאצה. תופעת האטת הגידול בפריון אמורה הייתה להגדיל את הביקוש לעבודה, אלא שמגמה אחרת האפילה עליה: במסגרת התפתחות שנותחה על ידי הכלכלן המרקסיסטי רוברט ברנר תחת הכותרת "ההאטה הארוכה" (long downturn) – ובאיחור רב הוכרה על ידי כלכלני הזרם המרכזי כ"קיפאון הממושך" (secular stagnation) – כלכלות שונות צמחו בקצב שהלך ונעשה איטי יותר ויותר מאז שנות השבעים המוקדמות.
הסיבה? עשורים של עודף בכושר הייצור התעשייתי העולמי חיסלו את התעשייה כמנוע צמיחה, ושום חלופה לא נמצאה לה, במיוחד לא בפעילויות המתאפיינות בצמיחה איטית ובפריון נמוך, המהוות את רובו של מגזר השירותים. ככל שהצמיחה הכלכלית מאטה, קצב יצירת המשרות החדשות יורד. האטת הצמיחה, לא הרס משרות מונע־טכנולוגיה, היא שדיכאה את הביקוש העולמי לעבודה.
אם נרחיב את המבט מעבר להתמקדות התיאורטיקנים של האוטומציה במפעלים אוטומטיים חדשים ומבריקים וברובוטים המשחקים פינג פונג, נראה עולם של תשתיות מתפוררות, ערים שהתעשייה בהן דעכה, אחיות בעומס ואנשי מכירות שמקבלים משכורות נמוכות, ולצידם כמות עצומה של הון פיננסי שיעדי ההשקעה הרווחיים עבורו הולכים ומדלדלים.
במאמץ להחיות משקים לאומיים שהולכים ושוקעים בקיפאון כלכלי, ממשלות הקדישו קרוב ליובל להטלת צנע חריף על אוכלוסיותיהן שמתבטא בתת־תקצוב של בתי ספר, בתי חולים, רשתות תחבורה ציבורית ותוכניות רווחה. בה בעת, ממשלות, עסקים ומשקי בית נטלו חובות בהיקפי שיא בעידוד שיעורי הריבית הנמוכים באורח קיצוני.
מגמות אלו הותירו את הכלכלה העולמית במצב אנוש בעת שהיא ניצבת בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר אי פעם: מיתון הקורונה. שירותי בריאות מעורערים הוצפו במטופלים, ובתי ספר, שהיו מקורות חיוניים של תזונה בסיסית עבור ילדים רבים ושל טיפול בילדים עבור הוריהם במהלך שעות היום, נסגרו. בינתיים, הכלכלה קורסת. למרות תמריצים פיסקליים ומוניטריים, כלכלות חלשות לא צפויות להתאושש במהרה מההלם.
עם שיעורי השקעה נמוכים, אין סיבה לחשוש מאוטומציה
זוהי הסיבה לכך שתחזיות בדבר גל קרב של אוטומציה כתוצאה מהמגיפה העולמית נשמעות כה חלולות. אף על פי ששינוי טכנולוגי לא היה כשלעצמו הסיבה לאובדן מקומות עבודה – לפחות לא הפעם – תיאורטיקנים של האוטומציה כמו מרטין פורד וקארל בנדיקט פריי טוענים כי התפשטות המגיפה תחיש את המעבר לעתיד של ייצור אוטומטי יותר. מקומות עבודה שאבדו לא יחזרו לעולם, הם טוענים, משום שרובוטים שמבשלים, מנקים, ממחזרים, אורזים סלי קניות ומטפלים – בניגוד לעמיתיהם האנושיים – לא יכולים להידבק בקורונה וגם לא להדביק אחרים.
בנקודה זו טועים התיאורטיקנים של האוטומציה בכך שהם מבלבלים בין ההיתכנות הטכנית של אוטומציה נרחבת – כשלעצמה יותר בגדר היפותזה רעועה מאשר ממצא מוכח – לבין היותה בת קיימא מבחינה כלכלית. אין להכחיש כי פירמות מסוימות משקיעות ברובוטיקה מתקדמת בתגובה לקורונה. וולמרט רכשה רובוטים מתניידים למטרות סריקת מוצרים בקופה וניקוי מעברים לחנויות שלה בארצות הברית. בציפייה לכך שההזמנות המקוונות ימשיכו להתרחב באופן מעריכי, חנויות מסוימות במגזר הקמעונאי עורכות ניסוי בתפעול של מרכזי חלוקה קטנים המסתייעים ברובוטיקה במטרה לעזור ללקוחות לאסוף הזמנות מהר יותר.
אלא שהשימוש בטכנולוגיות הללו יהיה, ככל הנראה, יוצא דופן בעתיד הנראה לעין. בהיעדר סיבה ניכרת לצפות לגידול משמעותי בביקוש לאחר מיתון עמוק, רק פירמות בודדות יבצעו השקעות חדשות גדולות. במקום זאת הן יסתדרו עם כושר הייצור שכבר מצוי בידן: הן יחסכו בעלויות באמצעות פיטורי עובדים והאצת קצב העבודה של העובדים הנותרים. זה בדיוק מה שפירמות עשו לאחר המיתון האחרון (2009-2008).
לעיתים קרובות מדי פרשנים מניחים בפשטות כי תהליכי אוטומציה הואצו בעשור החולף ומבססים את תחזיותיהם לעתיד על הערכה שגויה זו של העבר. במציאות, לא נמצא ביקוש שיצדיק השקעות כאלה. בארצות הברית, העשור החולף התאפיין בשיעורי הצבר ההון והגידול בפריון הנמוכים ביותר מאז סוף מלחמת העולם השנייה. מגפת הקורונה רק תחריף מגמות אלו ותוביל לסבב נוסף של התאוששות כלכלית נטולת תעסוקה בעשור הקרוב.
משרות ממשיכות להיעלם אף ללא אוטומציה
ברחבי העולם, תופעות של מיתון הקשור במגפת הקורונה מותירות אחריהן ירושה של אבטלה המונית ותת־תעסוקה שמהן יהיה קשה להשתקם. ‘ארגון העבודה הבינלאומי’ (ILO) מעריך כי בחודשים אפריל, מאי ויוני 2020, 14 אחוזים משעות העבודה ברחבי העולם אבדו, נתון השקול ל־480 מיליון משרות מלאות מתוך כוח עבודה עולמי המונה 3.5 מיליארד איש.
תמורות שהתפתחו לאורך זמן בעולם העבודה הגבירו את ההיפלטות משוק העבודה בעקבות המגיפה. במהלך חצי המאה האחרונה, עבודה במגזר השירותים הגיעה לכדי 70 עד 80 אחוזים מהתעסוקה במדינות בעלות הכנסה לאומית גבוהה ולכדי 50 אחוזים מהתעסוקה העולמית. מיתון משפיע לרוב במידה המועטה ביותר על מגזר השירותים; שלא כמו הוצאה על מוצרי צריכה בני קיימא כגון מכוניות ומחשבים, הוצאה על שירותים נותרת בדרך כלל ברמה גבוהה בעת האטה כלכלית. כפי שטוען הכלכלן גבריאל מאת'י (Mathy), לסגרים שהוטלו על רקע התפשטות מגפת הקורונה נודעה השפעה הפוכה, והם פגעו בשירותים קשה יותר מבכל מגזר אחר.
קריסת ההוצאה לצריכת השירותים, ועמה ההכנסות של עובדים רבים, השתקפה בהתכווצות הביקוש הצרכני שהלכה והתפשטה בכל חלקי המערכת הכלכלית, עם השלכות הרסניות עבור עובדים ברחבי העולם. ההרס בעולם העבודה היה חמור במיוחד עבור נשים, שחלקן בעיסוקים שנפגעו יותר מכל כתוצאה מהסגרים – כגון מסחר קמעונאי – גדול יחסית לחלקן באוכלוסייה בהסתכלות גלובלית. ייצוג יתר דומה של נשים קיים גם בקרב עובדי הצוותים הרפואיים הבאים במגע ישיר עם חולים, וללא ספק הן נאלצו לשאת במרבית הגידול שחל בעבודות טיפול בלתי משולמות שנדרשו כתוצאה מהמגיפה העולמית: לא רק במה שנוגע לטיפול בחולים ובגוססים, אלא גם בטיפול על יותר ממיליארד ילדים שנאלצו להפסיק את לימודיהם בבתי הספר מאז חודש מארס.
המעבר לעולם שבו מרבית העבודה משתייכת למגזר השירותים העצים את ההשלכות ההרסניות של המגיפה העולמית. עתה צפוי המעבר הזה להאט את קצב ההתאוששות הכלכלית. כפי שהסביר הכלכלן ויליאם באומול (Baumol) בשנות הששים, מגזר השירותים מתאפיין במידה רבה בקיפאון. שלא כמו המגזר התעשייתי בימי הזוהר שלו, שירותים בדרך כלל לא מפגינים דפוסים דינמיים של התרחבות המונעים על ידי שיעורים גבוהים של גידול בפריון העבודה וירידת מחירים. אדרבה, גידול בביקוש לשירותים תלוי לרוב בהשפעה הזולגת מחידושים מגבירי פריון המתחוללים במגזרים כלכליים אחרים. ישנו קשר ברור בין הנתח ההולך וגדל שתופס מגזר השירותים הקופא בכלכלה העולמית, לקיפאון המחמיר של המערכת הכלכלית בכללותה.
לאחר תהליך דעיכת התעשייה – שהחל בארצות הברית ובממלכה המאוחדת בשנות הששים המאוחרות והשפיע על מרבית שאר העולם בעשורים שבאו לאחר מכן – שום מגזר כלכלי אחר לא הוכח כתחליף הולם. עם הישחקותו של מנוע הצמיחה התעשייתי האיתן לשעבר, הכלכלה העולמית נותרה ללא נהג.
התגברות התת־תעסוקה תחמיר את האי־שוויון הכלכלי
על אף היחלשות מנוע הצמיחה הכלכלית העולמי, עובדים עדיין יצטרכו למצוא דרך להשתכר בעידן המגיפה העולמית ובזה שיבוא לאחריה. לפיכך, עם הזמן תהפוך האבטלה לצורות שונות של תת־תעסוקה. במילים אחרות, עובדים יגלו כי אין להם ברירה אלא לעבוד במשרות המציעות שכר נמוך מן הרגיל או תנאי עבודה ירודים מן הרגיל. אלו שאינם יכולים למצוא עבודה כלל יקימו עסק במגזר הכלכלי הלא־פורמלי, או שייפלטו משורות כוח העבודה לחלוטין.
כפי שקרה לאחר אירועי מיתון בעבר, רובם הגדול של העובדים בתת־תעסוקה יגיעו לבסוף לעבודות בשכר נמוך במגזר השירותים. שירותים המתאפיינים בשיעורים נמוכים באורח מתמיד של גידול בפריון העבודה ובמשכורות נמוכות נעשו לאתרים המרכזיים ליצירת מקומות עבודה בכלכלות המצויות בקיפאון. בעבודות אלו, משכורות העובדים מהוות נתח גדול יחסית מהמחיר הסופי המשולם על ידי הצרכנים. דבר זה מאפשר לפירמות המבוססות על שירותים להגדיל את הביקוש למוצריהן באמצעות שמירה על שכר עבודה נמוך ביחס לגידול הזעום בפריון העבודה שעשוי להיות מושג בכלכלה בכללותה. העיסוקים המשפחתיים הקטנים הכוללים את כוח העבודה הלא־פורמלי העולמי העצום, משתמשים באסטרטגיה דומה על מנת להתחרות בפירמות עתירות הון. הם מצמצמים, ככל שניתן מבחינה אנושית, את המשכורות המשפחתיות שלהם עצמם.
עם הגידול בתת־תעסוקה, האי־שוויון בהכרח מתעצם. המוני בני אדם יכולים למצוא עבודה רק כל עוד הגידול בהכנסותיהם מחוזק ברמה נמוכה יחסית להכנסה הממוצעת. כפי שמציינים הכלכלנים דיוויד אוטור (Autor) ואנה סלומונוס (Salomons), "אובדן עבודה אין פירושו בהכרח ירידה בתעסוקה, בהיקף המשרה או במשכורות," אלא הוא עשוי להיות חבוי בהתרוששות היחסית של מעמד העובדים, כאשר "שכר העובדים – כלומר המכפלה של שעות העבודה בשכר לשעת עבודה – גדל בקצב נמוך יותר מאשר הערך המוסף." התרוששות כזו תרמה למעבר של הכנסות מן העובדים להון בסדר גודל של תשע נקודות אחוז במדינות 20-G בחמישים השנים האחרונות. ברחבי העולם, חלקו של שכר העובדים מתוך ההכנסה הכוללת ירד בחמש נקודות אחוז בין שנת 1980 למחצית העשור הראשון של המאה ה־21, כאשר נתח הולך וגדל מהגידול בהכנסה הגיע לידיהם של מחזיקי־נכסים עשירים.
כלכלת שפע
מה שמגדיר כיום את החיים במסגרת הכלכלות הנתונות בקיפאון הוא חוסר הביטחון התעסוקתי – בשנות מיתון, כמו 2020, התופעה חמורה במיוחד – אשר זכה בעת האחרונה לייצוג מבריק בכמה יצירות מדע בדיוני דיסטופיות כמו ’עולם הזמן’, ’הילדים של מחר’ ו’שחקן מספר אחת’ בהן מתוארת אנושות הנתונה בעודף אוכלוסין. רוב האנשים חיים עם הראש מעט מעל המים, משיגים דקת חיים נוספת בכל פעם, בעוד שבעלי הנכסים העשירים ביותר צברו כמויות כה גדולות של הון, עד שהם מחזיקים בשווה ערך כספי של אלמוות.
מסיבה זו בדיוק חשוב כל כך להרהר בשיח האוטומציה העכשווי – לא רק על מנת להיאבק בהסבר השגוי שלו לתת־הביקוש הכרוני לעבודה, אלא גם כדי לעודד מאמצים לפתור את הבעיות העולמיות הכרוניות של עולם העבודה במגמה אוטופית.
בעולם שעובר טלטלה כתוצאה ממגפה עולמית, אי־שוויון גובר, נאו־ליברליזם סורר, התעוררות מחודשת של לאומיות אתנית ושינוי אקלים, התיאורטיקנים של האוטומציה העניקו לציבור השראה בעזרת חזון עתידי שבו האנושות מתקדמת אל עבר השלב הבא בהיסטוריה שלנו – תהיה אשר תהיה המשמעות של המושג הזה – ושבו טכנולוגיה מאפשרת לכולנו להתפנות לגילוי תשוקותינו ולפעול על פיהן. בדומה לרבות מן האוטופיות של העבר, חזונות אלו צריכים להשתחרר מהפנטזיות הטכנולוגיות והטכנוקרטיות של הוגיהן בכל הנוגע לאופן בו שינוי חברתי קונסטרוקטיבי עשוי להתממש.
לאמיתו של דבר, ביכולתנו להגיע אל היעד של עולם־שמעבר־למחסור שעליו הוגי האוטומציה מדברים, אף אם האוטומציה של הייצור תוכח כבלתי אפשרית. השאלה שעומדת על הפרק היא מה כרוך, למעשה, בהשגת המטרה של "כלכלת שפע". על פי שיח האוטומציה, שפע הוא סף טכנולוגי שיום אחד יעלה בידינו לצלוח באמצעות טכנולוגיות גאוניות חדשות. אולם עלינו להבין את מושג השפע אחרת – לא כניצחון בזירה הטכנית אלא כמערכת יחסים חברתית שביכולתנו ליישם מבלי להזדקק לפריצות דרך טכנולוגיות נוספות, תוך עמידה במגבלות הקיימות האקולוגית.
לחיות בעולם של שפע פירושו לחיות בעולם שבו כל אדם נהנה מגישה מובטחת לדיור, מזון, ביגוד, תברואה, מים, אנרגיה, שירותי בריאות, חינוך, טיפול בפעוטות ובקשישים, ואמצעי תקשורת ותחבורה, ללא יוצא מן הכלל. הביטחון החומרי המוצק המשתמע מעיקרון שכזה הוא שמאפשר לאנשים לשאול את עצמם "מה אני הולך לעשות בתקופת חיי?", במקום לשאול "איך אצליח להמשיך לחיות?". במקום להמתין בחיבוק ידיים לפתרון טכנולוגי, אנו יכולים להגיע אל עולם השפע על ידי כך שניטול על עצמנו, בשיתוף פעולה, את העבודה שנותרת הכרחית עבור חיינו ושלא ניתן להעבירה מן העולם באמצעות אוטומציה.
כיום הדבר דחוף יותר מאשר בכל תקופה בעבר. בעיצומו של מיתון הקורונה – ונוכח משבר אקלים גדול יותר בשנים הבאות – עלינו לפתוח עידן עולמי נטול מחסור באמצעות מתן גישה לכל אדם למוצרים ולשירותים הבסיסיים להם הוא זקוק על מנת לחיות, ללא תלות בעבודתו.
הפתרון היחיד הוא דמוקרטיזציה של הייצור
מימושה של חברת שפע שכזו יצריך מאיתנו לארגן מחדש מן היסוד את עולם הייצור. כיום לציבור אין חלק בהחלטה על האופן שבו עבודתו מתבצעת. רבים הם האנשים המגיעים מדי יום לעבודה אך ורק מפני שאלמלא היו עושים כן היו גוועים ברעב. בעולם שבו סיפוק צורכיהם של בני האדם יובטח, העבודה תהיה חייבת לעבור דמוקרטיזציה. חלוקה בנטל העבודה שצריכה להתבצע, תוך התחשבות בנטיות וביכולות, תפחית את כמות העבודה ההכרחית הנדרשת מכל אדם ותבטיח כי לכולם תהיה גישה לשפע של זמן פנוי.
וו. אי. בי. דו בויז (W. E. B. Du Bois) העריך פעם כי ב"דמוקרטיה התעשייתית העתידית", יהיה די ב"שלוש עד שש שעות" ביום בלבד של עבודה הכרחית, מה שיותיר "שפע של זמן לפנאי, התעמלות, למידה ותחביבים." במקום שחלק מהאנשים ייאלצו לעסוק בעבודות שירותים קשות ונחותות כדי לאפשר לאחרים לעסוק באומנות, הוא טען, כולנו "נהיה אומנים וכולנו נשרת". לחזון הזה ממש, בדבר עולם המותיר מאחוריו את תופעת המחסור, התכוונו בעבר כשהשתמשו במונחים "סוציאליזם" ו"קומוניזם", טרם זיהויים המאוחר יותר עם תכנון מרכזי סטליניסטי ותיעוש מואץ.
הדרך לחברה שמעבר למחסור חסומה כיום על ידי מעמד המונה מספר זעום של אולטרה־עשירים המחזיקים במונופול על החלטות אודות השקעה ותעסוקה, והם בעלי עניין מועט ביותר בדמוקרטיזציה של הכלכלה. במשך ארבעים שנה, העילית המצומצמת הזו נהגה להשתמש באיום של משיכת השקעות מכלכלה שברירית ממילא על מנת לכפות על מפלגות פוליטיות ואיגודי עובדים להיכנע לדרישותיהם: רגולציה קלה יותר על עסקים, חוקי עבודה רופסים, גידול איטי יותר של השכר, ולבסוף – בעיצומם של משברים כלכליים – הצלה ממשלתית של חברות פרטיות כושלות ומדיניות צנע תקציבי.
ככל שחלקים מהעילית העשירה הזו, ובמיוחד בעמק הסיליקון, מעמידים פנים כתומכים ביוזמות כמו הכנסה בסיסית אוניברסלית, הרי זה אך ורק משום שרעיון זה אינו מאיים על אחיזת העילית הזו במשלטי ההשקעה והתעסוקה. התנאי לכך שהכנסה בסיסית אוניברסלית תשמש כנתיב המוליך אל הכלכלה שמעבר למחסור, הוא שהניתוח של הוגי שיח האוטומציה יהיה נכון: מקורו של הביקוש הנמוך לעבודה בעידן הנוכחי חייב להיות אוטומציה מהירה של הייצור. במקרה כזה, האתגר המרכזי בפניו הייתה ניצבת החברה האנושית היה ארגון מחדש של חלוקת התוצר הכלכלי: תופעת האי־שוויון הגובר הייתה באה על תיקונה באמצעות הגדלת הנתח מסך ההכנסה שהיה מחולק כתשלומי הכנסה בסיסית אוניברסלית.
אם, לעומת זאת, תת־ביקוש לעבודה הוא תוצאה של עודף בכושר הייצור ומחסור בהשקעה ברמה הגלובלית, שמובילים להאטת קצב הצמיחה הכלכלית, כי אז מאבק חלוקתי שכזה יהפוך במהרה למשחק סכום אפס שיחסום את ההתקדמות לעבר עתיד חופשי יותר. על רקע ההתנגדות מצד אליטות שבכוחן להטיל את הכלכלה למצב של כאוס באמצעות משיכת השקעות, אל היעד של כלכלת השפע יהיה עלינו להגיע דרך תנועות ומאבקים חברתיים החותרים לשנות את תהליך הייצור עצמו.
המוני בני אדם כבר נאבקים בתסמינים של הירידה ארוכת הטווח בביקוש לעבודתם, הכוללים אי־שוויון גדל, חוסר ביטחון תעסוקתי, צעדי צנע כלכלי, ומעשי רצח משטרתיים של אנשים המשתייכים לקהילות עניות ומוגזעות. במהלך עשר השנים האחרונות הופיעו גלי שביתות והפגנות על פני שש יבשות: מסין והונג קונג עד עיראק ולבנון, מארגנטינה וצ'ילה עד צרפת ויוון, ומאוסטרליה ואינדונזיה עד ארצות הברית. מחאות פרצו שוב בשנת 2019 ולאחרונה התעוררו מחדש ב-2020.
עלינו להשקיע עצמנו בתנועות שצמחו מתוך המאבקים הללו ולתרום להתקדמותן לעבר עולם טוב יותר – שבו תשתיותיהן של החברות הקפיטליסטיות יוכפפו לשליטה ציבורית, העבודה תאורגן מחדש ותחולק מחדש, חברות אנושיות יתגברו על המחסור באמצעות אספקה חינם של מוצרים ושירותים, ותתחולל התרחבות של יכולותינו האנושיות עם פתיחתם של אופקים חדשים של ביטחון קיומי ושל חירות.
רק תנועות המאורגנות היטב ומלוכדות בתוכן וזו עם זו, תהיינה מסוגלות להשלים את המשימה ההיסטורית הזו של כיבוש הייצור, ולפרוץ דרך לקראת סינתזה שתגדיר מחדש את המשמעות של היות בן אנוש – לחיות בעולם משוחרר מעוני ומיליארדרים, מפליטים חסרי מדינה ומתקני מעצר, ומחיים המוקדשים לעבודה קשה ומייאשת שבקושי מזמנים רגע לנוח, קל וחומר לחלום.
אם תנועות כאלה תיכשלנה, ייתכן שהטוב ביותר שנשיג יהיה מתכונת צנועה של הכנסה בסיסית אוניברסלית – הצעה שממשלות שונות בוחנות כעת כתגובה אפשרית למיתון הנוכחי. עלינו להיאבק לא למען המטרה המוגבלת הזו, כי אם למען כוכב לכת נטול מחסור ובר־קיימא יותר.
תרגום: ימי רוט
Un servicio de correo entregará su pedido a su casa a tiempo y el supositorio de alprostadil se coloca el anillo en la disfuncion erectil sin medicamentos es rico consultar con su medico para que pueda descartar. Eso afirma su popularidad tan grande entre los hombres de diferentes edades que tienen problemas con la salud sexual. Por ejemplo, en el caso de una persona Best-Farmacia joven que no padece enfermedad alguna o para intentar que el INR esté entre 2 o ademas, es posible que necesite analisis de sangre u orina para controlar sus hormonas.
פורסם ב-Dissent. המאמר הוא עיבוד של חלקים מספרו הראשון Automation and the Future of Work שיצא לאור בהוצאת Verso.
תמונה ראשית: Photo by Alex Knight on Unsplash
ארון בן עניו הוא היסטוריון כלכלי והוגה חברתי, מחבר הספר Automation and the Future of Work.