כמו כל מרכיב בזהות של הפרט, גם הזהות הנשית מובנית במסגרת תהליכים חברתיים־תרבותיים ועל כן רוח התקופה נותנת בה את אותותיה. מאמר זה עוסק בתפיסות של נשים יהודיות צעירות בישראל בנוגע לנשיות ומתחקה אחר המשמעויות, הדימויים והתכנים שהן מזהות עם זהות זו. הנשים שבמרכז המאמר שייכות למה שנהוג לכנות "דור ה־Y", ואנו מנתחות את תפיסותיהן לגבי נשיות כחלק מתהליך עיצוב העצמיות (selfhood) אשר מתרחש בחברות קפיטליסטיות עשירות. בהקשר העכשווי אנו טוענות שאתוס הנשיות הראויה מעוצב דרך הזיקה שבין שלושה שיחים שרווחים בחברות קפיטליסטית עשירות: השיח הניאו־ליברלי, השיח התרפויטי, ושיח הניו־אייג' של הרוחניות העכשווית. המאמר מבוסס אם כן על חיבור רעיוני בין מגדר, נאו־ליברליזם ודוריות בהקשר הישראלי.
מיהי אישה נשית בעיני מילניאליות? במסגרת מחקר שערכנו, הפנינו את השאלה הזו לקבוצה של סטודנטיות. ניתוח התשובות שלהן מלמד על תפיסת נשיות מורכבת, הכוללת מגוון תכונות ופרקטיקות שהמשיבות עצמן מציגות כמכילות ניגודים: "מצד אחד", טוענות הנחקרות, נשיות קשורה באופן הדוק במראה חיצוני עדין, מטופח ומיני. בהתייחסותן לנשיות הן מעלות על נס פעולות טיפול והכלה. "מצד שני" הן טוענות, נשיות קשורה עם תכונות שמזוהות בדרך כלל עם גבריות, כגון תחושת מסוגלות גבוהה, ותחושת כוח וזכאות לידע, לדעות ולפעולה עצמאית במרחב הציבורי. הנשים הצעירות האלה משמרות תפיסה בינארית לפיה "נשיות" ו"גבריות" הן זהויות שונות באופן מהותי אך מזהות את האישה הנשית כמי שמשלבת בזהותה גם את מה שנתפס כגברי. בתפיסתן, נשיותה של האישה לא נפגעת או מופחתת בהכרח בשל שילוב זה. להיפך, אישה נשית היא בעיניהן זו שמשכילה לאזן בין האיכויות המנוגדות, זו שיודעת למתן בחן וברוח טובה את המתחים והסתירות הנובעים משילוב מאפיינים "גבריים" בסובייקטיביות הנשית. עמדה זו היא לתפיסתינו ביטוי של סנטימנט הרמוני שהוא א־פוליטי במהותו. קרי, הוא מנטרל עמדה ביקורתית ביחס לסדר החברתי־מגדרי.
סובייקטיביות מילניאלית
כמו בכל סדר חברתי־כלכלי, גם בבסיס הנאו־ליברליזם עומד הגיון תרבותי המדמיין את "האדם הראוי", את מה שמכונה בספרות המחקרית "הסובייקט הנאו־ליברלי". סובייקט זה מובנה כאינדיווידואל אוטונומי שיכול וצריך להפגין מסוגלות, יזמות וכוח. העצמיות הנאו־ליברלית מובנית בשיזור עם עוד שני שיחים פופולריים במודרניות המאוחרת: השיח התרפויטי שמעודד את הפרט לפעול לשכלול עצמי, התפתחות אישית ורפלקסיביות, והשיח הניו־אייג'י, שמבנה את העצמי על בסיס הכמיהה לאושר והאמונה בהרמוניה. מה שמאפיין את הסובייקטיביות המתעצבת במסגרת שילוש רעיוני זה הוא היותה בעלת תודעה א־פוליטית. א־פוליטיות זו כרוכה בהעדפה ללקיחת אחריות אישית ואמונה חזקה באינדיווידואליזם על פני תודעה מבנית/פוליטית המתמקדת באי־שוויון וסולידריות חברתית.
הדגשת האינדיווידואליזם וההתמקדות במשאבים האישיים של הסובייקט אינם מבטלים, כמובן, את ההקשר החברתי־כלכלי בו מתגבשת אותה תפיסת עצמי. ההקשר החשוב לעניין זה הוא תהליכי הקיטוב והעמקת הפערים במסגרת הנאו־ליברליזם, שהגדילו את המרחק בין האתוס המריטוקרטי לבין חוויית החיים הקונקרטית. מי שגדלו לתוך סדר הדברים הזה, ובמסגרתה התעצבה תפיסת העצמיות שלהם, הם בני ובנות דור ה־Y, המילניאלז, ילידי שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.
הספרות הפמיניסטית תורמת לדיון את ההיבט המגדרי. הנחת המוצא שלה היא שלא ניתן לדמיין "סובייקט נאו־ליברלי" נייטרלי, שכן סובייקטיביות נשית וגברית מתכוננות באופן שונה. גברים ונשים מתמודדים עם אתגרים שונים בבואם לגבש את זהותם, נדרשים לממש את עצמיותם תוך התחשבות בסדר המגדרי הרווח בתרבותם. לאור החיבור התרבותי הפופולרי עדיין בין נשיות לבין פסיביות, חולשה ותלות, מובנת הטענה שאימוץ סובייקטיביות נאו־ליברלית הוא פרוייקט שנשים צריכות להתמודד איתו באופן שונה מגברים, שחונכו להפגין תחושת זכאות ולא לחשוש מכוח. למעשה, טוענות פמיניסטיות רבות, בדרך לאימוץ הסובייקטיביות הנאו־ליברלית נשים צריכות להטמיע תכונות ומיומנויות שכמו עומדות בניגוד לתפיסת הנשיות שהיתה דומיננטית עד כה. מפה עולה שאלה שמעסיקה חוקרים וחוקרות רבים: מהי, בעצם, אותה נשיות עכשווית? מהי הסובייקטיביות הנשית שמתגבשת במודרניות המאוחרת לאור האתוס הנאו־ליברלי והשיחים הפופולריים שנקשרים בו?
התמקדות בצעירות בנות דור ה־Y לשם הבנת סוגיה זו חושפת מציאות רבת פנים. מצד אחד, הישגי הפמיניזם חסכו מבנות הדור הזה את המאבק על מה שכלל לא היה מובן מאליו לאימהותיהן: יש להן יותר נגישות להשכלה, עבודה וכסף. התרבות הפופולרית פונה אליהן באופן אינטנסיבי ובהקשרים מגוונים. לצד נסיכות פסיביות וגיבורות ילדות בעלות מראה אנורקטי, כוללים מוצרי התרבות הפופולרית גם צעירות אמיצות, חכמות ואקטיביות. במגוון סרטים ותוכניות במדיה הדיגיטלית נפרם קשר השתיקה בסוגיות כמו אי־שוויון מגדרי, אלימות והטרדות מיניות באופן שנותן מקום וקול למודרות ולמושתקות באופנים שלא ניתן היה לדמיין בעבר. בפנייה לנערות ולנשים צעירות בתרבות הפופולרית מובנית זהות שאינה (רק) קורבנית וחלשה אלא גם קשורה ביוזמה, פעולה, הנאה ושחרור מיני. ניתן בה מקום למגוון אתני ומעמדי ולנזילות מגדרית.
מצד שני, מיתוג הנשיות כקשורה עם כוח אינו מבטל את הסקסיזם, ויש הטוענות שהוא תורם את חלקו בשימור יחסי כוח מגדריים. בחלק משמעותי מהמחקרים מתגבשת ביקורת על שיח ההעצמה העכשווי. חוקרות רבות מבהירות שתחת הרעיון הכללי של "girl power", הנשיות של נערות וצעירות מובנית באופן דכאני. חגיגת הנשיות המשוחררת מבוססת על מנגנונים מתוחכמים התובעים מהנשים והצעירות להמשיך ולמשטר את גופן, ולהתאים את עצמן לתכתיבי יופי מצומצמים ומוטים אתנית. האדרת המיניות הנשית המשוחררת תובעת מנשים "לזרום" עם פורנוגרפיה ועם מצבי סכנה, והשימוש שעושים תאגידים בלקסיקון הפמיניסטי מעודד את הבנייתה של הנשיות החדשה ככזו שמעוגנת בצריכה. שוק העבודה, מיותר לציין, נותר אנדרוצנטרי במאפייניו ומקשה על נשים גם להגיע לעצמאות כלכלית וגם לממש את דימוי האישה הנשית שמתחזקת אורח חיים נהנתני.
בשם הפמיניזם והליברליזם מטופח חוזה מגדרי חדש בין הנשים לבין הגברים איתם הן חיות. במסגרת חוזה זה הגברים פחות מחויבים לתפקידם המסורתי כ"מפרנסים עיקריים" אך עדיין לא שותפים מלאים בתפקידים הקשורים במרחב הפרטי. במקביל, הנשים מוצאות עצמן מחויבות יותר לשוק העבודה. זו מחוייבות שממוסגרת לא רק בהקשר הכלכלי, אלא בהקשר של מימוש עצמי והתפתחות אישית וככאלה הם מהווים מעין צו מוסרי. המעבר לדפוס משפחתיות של שני מפרנסים לא מוביל לשותפות מלאה בין בני זוג. אמנם גברים צעירים לוקחים חלק במטלות הבית יותר משעשו זאת גברים בעבר, אך ברוב המשפחות ההטרוסקסואליות הנשים הן מי שאחראיות על הפעילות והמטלות הקשורות במשפחתה ובבית ומשקיעות בכך יותר שעות. השתלבות של נשים בשוק העבודה בשכר נעשית אם כך ללא שותף שיאפשר להן לעשות זאת בהצלחה. הפטריארכיה והדיכוי המופנה כלפי נשים לא חוסלו, אם כן, אלא שינו את אופיין. כיום הם נשענים גם על האתיקה הנאו־ליברלית ("תסתדרי לבד") וגם על הלקסיקון הפמיניסטי (!You go, girl), לאחר שנוטרל מעוקצו הביקורתי. שילוב רעיוני זה לא רק מטיל על נשים את החובה לניהול ולפיקוח עצמי על גופן ונפשן. כעת מצופה מהן לעשות זאת תוך הפגנת שביעות רצון ומצב רוח טוב שמאפיין את הדימוי של "כוח נשי".
כל האמור לעיל רלבנטי מאוד גם בהקשר המקומי. תפיסותיהם של ישראלים בני ובנות דור ה־Y בנושאי מגדר בכלל, והמשמעות שהם יוצקים ל"נשיות" בפרט, כוננו לאור הצלחותיו של הפמיניזם בישראל, בעיקר בגרסתו הליברלית. נוכחותן של נשים בשוק העבודה, באקדמיה, בצבא ובפוליטיקה היא כבר מובנת מאליה, למרות שבכל אחת מהזירות הללו ממשיכים להתקיים פערים מגדריים.
מטרתינו במחקר שערכנו לא היתה להכריע בשאלה אם תפיסת הנשיות של בנות דור ה־Y מתגבשת לאור יותר או פחות דיכוי. יצאנו למחקר מתוך הבנה שתפיסת הנשיות מתגבשת תחת מכלול מגמות סותרות. לכן ביקשנו להבין מה חושבות המילניאליות עצמן על נשיות. עשינו זאת על ידי הפצת שאלונים בקרב מאות סטודנטיות באוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ. המשיבות היו יהודיות במחצית שנות העשרים לחייהן, ורובן היו חילוניות, הטרוסקסואליות ממעמד הביניים. כפי שנראה, תשובותיהן משקפות את המציאות שלתוכה הן גדלו ובתוכה הן התעצבו.
מיהי אישה נשית?
את תשובותיהן של הסטודנטיות לשאלונים שלנו חילקנו לשבע תימות עיקריות שחזרו על עצמן בווריאציות כאלה ואחרות. התימה שכינינו "מראה" וזו שכינינו "תכונות" זכו להכי הרבה איזכורים. תחת הקטגוריה של מראה ניתן למצוא מגוון רחב של פרקטיקות, חפצים והלוך רוח המאפשרים לדעת המשיבות את "עשיית הנשיות". אישה נשית היא אישה מטופחת, הבהירו רבות מהמשיבות והדגישו ש"אישה נשית היא קודם כל אישה מטופחת". בצד המושגים הכלליים של "טיפוח" ו"השקעה" היו שהציעו היבטים קונקרטיים כמו בישום, איפור, טיפוח ציפורניים וגינדור. היו שהתמקדו באופנה וציינו פריטי לבוש כמו חצאיות ושמלות. הרוח הכללית שעולה מהתשובות מזהה בין נשיות לבין מראה שקשור ביופי, עדינות, סדר וניקיון, אלגנטיות וסקס אפיל. התייחסות למראה כללה גם התמקדות בגוף, שאמור להיות רזה אך לא רזה מידי. "אפשר שתהיה מלאה במקומות הנכונים" כתבה אחת הסטודנטיות, תוך שימוש במטבע לשון מוכר שמתייחס לישבן ולשדיים מלאים. רוב ההתייחסויות בקטגוריה היבנו את המראה הנשי כמחייב עשייה, משמעת והתמדה. רק מעטות טענו בזכות הגוף העגלגל או כתבו שאישה נשית היא מי ששלמה עם הגוף שלה.
לעומת דימוי המראה הנשי שהיה אחיד למדי ומצומצם, הקטגוריה שכינינו "תכונות" וכללה תכונות אישיות, ואת הפרקטיקות הנלוות אליהן, משקפת תפיסה יותר מורכבת אך כזו שהולמת הבנייה בינארית של זהויות מגדריות. רבות מהתכונות שהוצעו עוקבות אחר התפיסה המוכרת שמזהה נשיות עם טיפול, עם טיפוח רגשי ופיזי, עם רגשות חיוביים ועם הלוך רוח כללי שמכוון לאחרים ושופע אהבה וחיוביות. כך, למשל, האישה הנשית אוהבת לעזור, אוהבת ילדים, אוהבת לבשל, אוהבת את הזולת. היא גם חברה טובה, מחבקת, נותנת עצה טובה, מביעה אמפתיה, משעשעת, רגישה ומכילה. תכונות נוספות מלמדות שאישה נשית נדרשת לאיפוק ולצמצום עצמה. בעיני הצעירות אישה נשית עשויה להיות גם סקסית, או כזו שמבטאת בחופשיות את עצמה ואת המיניות שלה.
לצד התכונות הנשיות הסטריאוטיפיות עלו גם תכונות שזוהו בעבר עם גבריות בתרבות הפופולרית. כאן ניתן למנות אסרטיביות, סמכותיות וביטחון עצמי, כמו גם חוכמה וידע והאומץ להפגינם. בצד ההתייחסות המובלעת לגבריות, חלק מהתשובות בקטגוריה "תכונות" השתמשו במפורש בגברים וגבריות כעוגן להתייחסות, בין אם דרך ניגוד או דמיון. רוב התכונות שמזהות הצעירות עם דמותה של האישה הנשית הן חיוביות, אם כי היו גם איזכורים מעטים של תכונות שניתן לפרש כאמביוולנטיות מבחינה מוסרית (מישהי ציינה למשל שאישה נשית היא "מניפולטיבית" ואחרת כתבה שאישה נשית היא מי ש"מבלה זמן בקניות").
את התימה השלישית כינינו "תיאור כוללני המצביע על ידיעה אינטואיטיבית". בכך אנו מתכוונות לתפיסה לפיה קיימת אצל נשים ידיעה אינטואיטיבית וסמיוטית – ידיעה שקודמת לתודעה המילולית – של נשיותן, ואשר מיתרגמת להתנהגות, לרגשות, ולהוויה באופן כללי. עבור הצעירות המחזיקות בתפיסה זו, הנשיות היא זהות כוללת שאינה ניתנת לפירוק, שלמה, ידועה ונוסכת ביטחון עבור מי שמחזיקה בה.
כמעט בהמשך ישיר לכך, הקטגוריה הרביעית כללה התייחסויות למיקוד של האישה בעצמה: ממישהי ש"אוהבת את עצמה", "מודעת לעצמה", "יודעת מה היא רוצה מעצמה" ו"בטוחה בעצמה". הקטגוריה החמישית כללה התייחסויות המזהות את האישה הנשית עם כוח, כשלרוב הכוונה היא לכוח פנימי ולא לכוח פיזי. הביטוי "בעלת כוח פנימי" חזר על עצמו, והיו שחידדו את חשיבותה של המודעות לכוח זה ("אישה המודעת לכוחה"), בין אם בהיבט האישי־הפנימי או החברתי.
התשובות מקשרות בין נשיות לבין כוח לפעול, להוביל דברים, להגיע לעצמאות ולהישגים ולהיות בעלת סמכות. מודעותן של המשיבות לכך שהחיבור בין נשיות לבין כוח אינו מובן מאליו באה לידי ביטוי באמירות כמו "לא פוחדת מכוחה" או "אינה מפחדת מעמדת כוח". ברוב ההתבטאויות בנוגע לכוח, איכות זאת הוצגה כמעצימה, אך היו גם התבטאויות בודדות שראו סתירה בין כוח לנשיות.
מכלול התשובות השישי זיהה אישה נשית כאימהית ומשפחתית, בין אם בהווה או בעתיד. התימה השביעית והאחרונה התייחסה לידיעה ולהבעה של דעות וידע. "יודעת מה היא רוצה" היה משפט שחזר על עצמו בגרסה כזו או אחרת. חלק ניכר מהמשיבות ייחסו לאישה הנשית מודעות עצמית בהיבטים מגוונים של החיים. אישה נשית מודעת לעצמה "מבחינה חיצונית ופנימית", מודעת לכוחה, לרגשותיה, למיניות שלה, לעמדותיה, לעצמה, לסביבתה, כמו גם מודעת למגבלותיה. חלק מהמשיבות התייחסו גם לכך שלאישה נשית יש בעלות על ידע ודעה. אישה נשית, הן טענו, היא "בעלת דעה עצמאית", "דעתנית", "עומדת על דעותיה" וכדומה. בחלק מהתשובות הידיעה והדעתנות כוונו למודעות עצמית אינדיבידואלית, ובאחרות להיבטים חברתיים של גיבוש מחשבה עצמאית וביטוי פומבי של ידע ועמדות.
שתי מסקנות מרכזיות עולות מהממצאים האלה. ראשית, נראה שנשים צעירות בישראל מזהות את הנשיות בראש ובראשונה עם מראה חיצוני ועם דימויי גוף המחייבים עבודה וטיפוח. ממצא זה מחזק כביכול את העמדה לפיה שיח "הכוח הנשי" המזוהה עם המילניאליות מסיג את הישגי הפמיניזם לאחור. לכאורה, רעיון ה"כוח הנשי" ממיר את הכניעה הקולקטיבית לכללי נראות מצומצמים ולא נגישים בחופש המוענק לכל אישה לנהל באופן עצמאי את הופעתה החיצונית כרצונה. למעשה, ניתוח הממצאים מעלה שקידוש השליטה העצמית באתיקה הנאו־ליברלית מתורגם לחובה לדבוק בתוכניות אימונים, כושר ותזונה לשם השגת גוף נחשק. עולה ממנו ש"עשיית נשיות" אינה רק מושג תיאורטי מופשט אלא דרישה מחייבת בחיי צעירות.
בו בזמן, למרות מרכזיות ההתייחסות למראה, הממצא שלצעירות בישראל יש תפיסה מורכבת לגבי נשיות, הכוללת יותר מאשר מראה חיצוני. כאשר המשתתפת במחקר מתארות את האישה הנשית בהקשרים של כוח, דעה ותחושת זכאות הן מציגות סובייקטיביות נשית מורכבת. נראה שתפיסת הנשיות שלהן כוללת גם ניכוס של מאפיינים הקשורים בדמיון הפופולרי עם "גבריות" כמו ידע, כוח ומודעות עצמית. מפה עולה המסקנה השניה והיא שבתפיסתן של הצעירות, אישה נשית היא זו שנשארת נשית על אף שאימצה לעצמה תכונות שמזוהות עם גבריות.
החל משנות השבעים של המאה הקודמת נידונו כניסת נשים למרחבים ציבוריים שנתפסו כגבריים, והמחירים הכרוכים בכך. הסוציולוגית ארלי הוכשילד (Hochschild) טבעה את המושג "הנטל הכפול" והבהירה ששילוב זה – בין בית לעבודה, בין נוכחות במרחב הפרטי ה"נשי" למרחב הציבורי ה"גברי" – לא בהכרח מאפשר לנשים ליהנות מכל העולמות. הוא בעיקר מזמן להן תחושות של תסכול ואשמה על תפקודן החלקי בכל אחת מהזירות הללו. הישגי הגל השני של הפמיניזם טמנו בחובם את ה"מלכודת" הזאת, שהותירה את נשות דור הבייבי בום עם סיבות טובות להמשיך ולהיאבק לשוויון מגדרי.
צעירות בנות דור ה־Y תופסות אחרת את אתגר כינון הסובייקטיביות הנשית. גם הן תופסות את הזהות הנשית ככזו שגלומות בה דרישות כפולות, סתירות ומורכבות. אולם אנחנו מזהות אצלן מענה ייחודי לחוויה זו, ייחודיות שמסמנת את היותן חלק מיחידה דורית מובחנת. להלן נראה איך ברוח המודרניות המאוחרת מבנות הצעירות את הסובייקטיביות הנשית על בסיס תודעה אינדיבידואליסטית וא־פוליטית, שמתעצבת בהשראת השיח הנאו־ליברלי, השיח התרפויטי והשיח הניו אייג'י. נראה שהסובייקטיביות הנשית, בתפיסתן של הצעירות, אינה מובנית רק סביב אתגרי הדרישות הסותרות, אלא גם לאור ההנחה כי יש להן פתרון אחדותי, מאוזן והרמוני: אישה נשית היא מי שמנהלת זהות מורכבת ומרובת סתירות תוך שהיא שומרת על גישה חיובית ונינוחה.
ההרמוניה של הנשיות
מתוך בחינת התשובות לשאלה "מיהי לדעתך אישה נשית?" עולה שהעיקרון המאפשר את הבניית הנשיות הוא יצירת הרמוניה בין מה שהן עצמן תופסות כניגודים. לסובייקטיביות הנשית הצעירה כפי שהיא עולה מתוך תשובות הסטודנטיות ישנם שלושה מימדים. הסובייקטיביות שלהן מורכבת ומכילה שילובים שונים: בין איכויות פנימיות וחיצוניות, בין מרכיבים הנתפסים כנשיים לכאלה הנתפסים כגבריים ובין מחויבות האישה לעצמה לבין מחויבותה כלפי אחרים. שנית, דואליות זו נתפסת בעיני המשיבות עצמן כנושאת פוטנציאל של מתח או סתירה. ולבסוף, וזהו ממצא חשוב במיוחד, אישה נשית היא לדעתן מי שיודעת לפרק את המתח תוך שהיא מאזנת באופן הרמוני בין מה שנראה כסתירה.
העיסוק במראה החיצוני ובטיפוח הגוף עלה כאמור בשכיחות גבוהה בתשובות לשאלת טיבה של האישה הנשית. בו בזמן, במקרים רבים אותן משיבות שילבו בין דגש על תכונות חיצוניות כגון מראה מטופח לבין היבטים שקשורים לתכונות פנימיות ובראשון דעות, ידע וכוח. מבחינה רטורית הדבר היה כרוך בשימוש חוזר ב ו' החיבור או בביטויים כמו "זה וגם זה", "גם וגם", וכד'. משפטים כמו: "מדגישה היבטים פיזיים וגם מגשימה את עצמה ואת מי שהיא באמת מבחינה נפשית" או "מודעת לעצמה גם בפן החיצוני וגם בפנימי" מדגימים את חלקה הראשון של טענתנו לפיה הצעירות מבחינות בין האיכויות החיצוניות לבין אלה הפנימיות, ותופסות "אישה נשית" כזהות מורכבת שכוללת את שתיהן.
הנשים מייחסות חשיבות לא רק לשוני שבין המאפיינים השונים, אלא גם למתח או לקונפליקט אפשרי ביניהם. בתשובות כמו "אישה שמתלבשת כמו אישה לעניין, מטופחת, מסודרת אבל גם אינטליגנטית עם השכלה גבוהה" או "יודעת לעמוד על שלה ולומר את דעתה ויחד עם זאת שלא תהייה מוזנחת מבחינה חיצונית" מודגש לא רק השילוב, אלא גם מרכיב של סתירה או מתח אפשריים.
הנכחת הקונפליקט האפשרי הגלום במורכבותה של הזהות הנשית מובילה לנדבך נוסף בטיעון שלנו: אישה נשית, בעיני הצעירות, היא מי שיודעת איך להתמודד עם הקונפליקט הזה, לבטל אותו, ולשלב בין מה שנרמז כסותר באופן מאוזן והרמוני. אישה נשית, לפי אחת המשיבות, היא "בטוחה בעצמה, מכירה בכוח שלה ומתוך כך יודעת למתן אותו, יודעת לבשל, נעימה למראה". ניתן לראות כי ביטחון עצמי וכוח מוצגים במשפט כעומדים אל מול בישול ויופי חיצוני. אלא שהמשיבה לא מסתפקת רק בהצגת היבטים פנימיים וחיצוניים ככאלה ששונים זה מזה. היא מתייחסת לקונפליקט בין הדברים, קונפליקט שאישה נשית יודעת איך לנהל באופן מוצלח – למתן אותו במקרה זה.
היו כאמור משיבות שהתייחסו לנשיות תוך העמדתה ביחס לגבריות. הן הביעו עמדה לפיה "גבריות" ו"נשיות" הן איכויות מובחנות אלו מאלו וטענו שאישה נשית היא זו שמכילה בתוכה את שתיהן באופן מיטבי. בחלק מהתשובות שהתייחסו ל"גבריות" תואר מתח בין הנשיות הראויה לבין גברים וגבריות. אולם אישה נשית תוארה בהקשרים אלה כמי שיודעת לפתור מתח זה ולהבטיח הרמוניה ואיזון. שמירה על חלוקת תפקידים מגדרית ברורה בזוגיות לא מבטלת את התביעה להיות גם אישה מצליחה, אינטלקטואלית וחכמה. הצד הנשי מאפשר לאישה לרכך את השילוב בין תכונות ושאיפות שנראות, על פניהן, סותרות או עומדות בקונפליקט.
חלק מהמשיבות הדגישו את הנשיות כקשורה במיקוד עצמי, בהגשמה ובמימוש עצמי. אלה תוארו לא פעם כעומדים בסתירה למאפייני נשיות שמעוגנים בנתינה לזולת ובהתחשבות בכללים חברתיים. גם במקרים אלו העמדת הניגוד או המתח בין הדברים לא נותרת ללא מענה, שכן המשיבות מצביעות על האופן בו אישה נשית יודעת לשמור על איזון בין הדברים ולאפשר את קיומם הבו־זמני. "לדעתי", כתבה אחת המשיבות, "אישה נשית היא אישה מסתורית, שמשתמשת במיניות שלה אבל לא בהגזמה. דעתנית ובעלת ביטחון עצמי". האישה הנשית יודעת כיצד למנן בין המרכיבים השונים של הנשיות באופן מדויק, שקול ומאוזן. נשיות, אם כן, איננה רק רבת פנים, סתירות ומתחים. האישה הנשית היא זאת שמממשת את עצמה באופן מלא תוך כדי שהיא גם מתחשבת באחרים, ועושה את כל זאת ברוח טובה וללא כעס.
פמיניזם אז והיום
הנשים הצעירות איתן אנחנו נפגשות בכיתות ובהקשרים יום יומיים חוות את נשיותן ומגבשות את תפיסתן לגבי הזהות הנשית בהקשרים חברתיים והיסטוריים שונים משלנו. צעירות אלה, שהן משכילות ומגיעות מרקע אתני ומעמדי מגוון יחסית, נולדו שנים רבות לאחר התעוררותו המחודשת של הפמיניזם במה שנהוג לכנות "הגל השני". אמנם המאבק הפמיניסטי לא חיסל את הפטריארכיה וגם לא את המוסכמות ההטרונורמטיביות, אבל הוא כן הצליח לפתוח לנשים מן הקבוצות ההגמוניות יותר מרחב להשתתפות כלכלית, תרבותית ואזרחית. בעקבות זאת, הצעירות כיום מגבשות את זהותן ותפיסותיהן לגבי נשיות מתוך היחשפות לנשים בעלות כוח, השכלה והשפעה. התרבות הפופולרית ובעיקר הקפיטליזם הצרכני תורמים גם הם לטיפוח תחושה של אוטונומיה ומסוגלות בקרבן.
הצעירות שעמדו במוקד המחקר שלנו התבגרו לתוך חווית חיים ספציפית, שתרמה לגיבוש השקפת עולם ייחודית, אחרת מזו של בנות הדור הקודם. חשוב אם כן לעמוד על הבחנה זו ולהסבירה, שהרי ההבנה של נשים צעירות כי הדרך לנשיות אידיאלית עוברת דרך מתחים וסתירות אינה חדשה. כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת עמדו נשים על האתגרים הכרוכים במימושה של נשיות אידיאלית. הפמיניסטיות שביניהן ניסחו זאת במונחים לעומתיים של הדרה, תקרת זכוכית, שוליות כפולה, דכאונות או נטל כפול, תוך הדגשה כי האישי הוא הפוליטי. בשונה מאותן פמיניסטיות, המילניאליות מפרשות בצורה שונה את המתחים והסתירות בנשיות, ונמנעות במפורש מפוליטיזציה שלה. מחקרנו מעלה שבשונה מדור האימהות שלהן, צעירות אלו לא תופסות את הנשיות כפרויקט בלתי אפשרי, ועוד פחות מכך כמצב קורבני. תחת זאת, הן מעגנות את תפיסתן לגבי הנשיות האידיאלית בסנטימנט הרמוני ומאוזן.
מבלי לשלול את תחושת הכוח והמסוגלות שעולות בבירור מתשובותיהן של משתתפות המחקר שלנו, אנו טוענות שהסנטימנט של איזון והרמוניה הוא גם ביטוי לרוח התקופה, בה השיח הנאו־ליברלי, השיח התרפויטי, ושיח הרוחניות החדשה משפיעים על הבנייתם של סובייקטים ויחסיהם עם העולם החברתי. סנטימנט זה, אשר שולל עמדה לעומתית, כעס, או ביקורת פוליטית, הוא אחד ממסמניו של דור ה־Y. הוא מעוגן בסדר החברתי שהתגבש בעשורים האחרונים, אליו הן נולדו, ואשר לאורו עוצבו הכרתן, זהותן ותפיסת הסובייקטיביות הנשית שלהן. בסדר חברתי זה מועלים על נס תחושת מסוגלות, אוטונומיה והסתמכות עצמית. הנחת היסוד היא שניתן וראוי להגיע לאיזון ולהרמוניה.
כבר משנות השמונים של המאה העשרים הצטרפה ישראל לרכבת הדוהרת של הגלובליזציה והנאו־ליברליזם. הדבר לא בא לידי ביטוי רק באימוץ פרקטיקות בתחום הכלכלה והמדיניות ציבורית אלא גם בהקשרים תרבותיים מקיפים. במסגרת האתוס הנאו־ליברלי מועלים על נס משילות עצמית אינדיווידואלית ותיעול האנרגיה הפוליטית לעבודת זהות מתמשכת, וחל פיחות במאמץ להשיג שינויים מבניים. במסגרת התפנית הזו, בישראל העכשווית מגויסות שלל פרקטיקות שיחניות לדיבור על סוגיות בעלות פוטנציאל נפיץ באופן הרמוני, מפויס ונינוח. יחסי יהודים ופלסטינים, אי־הסכמות בין ימין לשמאל ומתחים בין דתיים לחילונים נידונים ב"מעגלי שיח" ו"תוכניות פיוס", בהן מקודשת ההסכמה ומודרות המחלוקות הפוליטיות. הנחקרות שלנו גדלו במדינה ובחברה שבה אין אהדה להנכחה של קונפליקטים ולהתנגדות לסדר החברתי.
שני אירועים מרכזיים שמזוהים עם בני ובנות דורן משקפים את התבנית הזאת: ב־1995, כאשר הן היו נערות צעירות, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. המבוגרים בישראל התמודדו עם האירוע הטראומטי ב"תוכניות פיוס", בהן טושטשו ההבדלים והודרו מי שלא ניתן היה להכפיפו לשיח מנחם של אחדות. הצעירים באותה עת, בני ובנות גילן של הנחקרות שלנו, מיסדו פרקטיקות אבלות וזיכרון ייחודים, וסומנו בשיח הציבורי כיחידה דורית, "נוער הנרות". כבר אז ניתן היה לזהות בקרב הצעירים דגש על שיח אחדותי, הרמוני, הכורך ניגודים ככאלה שמשתלבים זה עם זה.
אירוע דרמטי נוסף שמזוהה עם בני ובנות דור זה התרחש שנים לאחר מכן, ב־2011. הנחקרות שלנו כבר היו צעירות שסיימו תואר ראשון ויצאו אל חייהן כנשים בוגרות. בקיץ של אותה שנה התקיים בישראל אחד מאירועי המחאה הציבורית הגדולים בתולדות המדינה והדור שלהן היה מי שהוביל אותה. המחאה הציתה את הדמיון ואת ההתלהבות אולם היא שככה תוך זמן קצר יחסית, ולמרות שהותירה אחריה שינויים מינוריים בלבד היא זכתה לתשומת לב מחקרית רבה. מחקרים שפורסמו אודותיה הדגישו את הימנעותם של המפגינים משיח פוליטי ואת המרת הזעם הפוטנציאלי בשיח של אחדות מנחמת, בלקסיקון ניו אייג'י ובאווירה קרנבלית. אירוע המחאה, שקיבל את השראתו מהאביב הערבי, תורגם בישראל של תחילת המאה ה־21 למרחב של אסקפיזם פוליטי.
אסקפיזם פוליטי זה אינו מקרי. הוא נטוע בשילוב של שלושה שיחים שמאפיינים את התקופה: האחד הוא השיח הנאו־ליברלי המדגיש כאמור הימנעות מפוליטיקה, אחריות אישית, תחושת מסוגלות והפגנת שליטה של הפרט על חייו. שני, הוא השיח התרפויטי, שהפך דומיננטי בעידן המודרניות המאוחרת. זהו שיח שמעודד רפלקסיביות ושימוש בשפה רגשית, וכולל, בהקשר הישראלי, התמרה של לקסיקון פוליטי בדיבור רגשי. אחרון הוא שיח העידן החדש, הכורך שחרור רוחני בפסיכולוגיה חיובית והימנעות מכעס. מוטיב ההרמוניה, מיתון האנטגוניזם, הימנעות מגישה לעומתית ופרשנות א־פוליטית של המציאות עוברים כחוט השני בשלושת השיחים הללו. המחקר שהצגנו מחזק אותם ומוסיף להם מימד מגדרי: ההבניה המתמשכת של נשיות בקרב צעירות כרוכה בהימנעות עקבית מפוליטיזציה ומקונפליקט.
הספרות המחקרית בנוגע לסובייקטיביות הנשית העכשווית מעלה אי־הסכמה בין מי שטוענות להתפתחותה של נשיות מועצמת לבין אלו המקוננות על הבנייתה של נשיות פוסט־פמיניסטית א־פוליטית. תרומתנו לדיון היא בהבנה שאת הסובייקטיביות הנשית המתכוננת כיום על ידי צעירות בנות דור ה־Y יש להבין לאור רוח התקופה בה הן חיות ולא כמי שכושלות ללכת בתוואי שהורישו להן נשים מדור אחר, שצמחו לתודעה דורית אחרת. כמי שגדלו באלף החדש ופיתחו זהות דורית ייחודית, הן מבנות את הסובייקטיביות הנשית לאור האתוס הנאו־ליברלי, המחויבות לרפלקסיה והחתירה להתפתחות אישית, ועושות זאת ברוח טובה ותוך טיפוח סנטימנט הרמוני.
דור ה־Y נושא על כתפיו שלל תקוות בקרב מי ששואפות ושואפים לשוויון ולצדק. רבים מעריכים את הקול המוסרי שלהם בשל תרומתם לשיח האקולוגי, רגישותם למגוון מגדרי ואתני, הכבוד שהם רוחשים למתמודדים עם אתגרים פיזיים ונפשיים וכדומה. התנועה הפמיניסטית מכירה בכוחו של אקטיביזם צעיר, טכנולוגי ודעתן להציב בקדמת הבימה נושאים שנידונו עשרות שנים אך לא חלחלו לשיח הציבורי הרחב. למרות הביקורות התכופות שמועלות כלפי הדור הזה, הסטודנטיות/ים שאיתן אנחנו נפגשות בשיעורים והשותפות שלנו לפעילות פמיניסטית מאפשרות לנו להתבונן על העתיד בסקרנות וגם בתקווה.
קרדיט תמונה ראשית: מתן רצבי
