בני דור ה־Y הם ילדי שמנת עצלנים שספונים בחדריהם, או מכונות הרג יעילות וחסרות רחמים שממוטטות כל דבר מרשת המסעדות Buffalo Wild Wings ועד חנויות כלבו – תלוי את מי שואלים.
אבל אלא אם אתם עוקבים אחרי העיתונות העסקית ומקורות מידע למביני דבר, כנראה פספסתם את החדשות על המטרה האחרונה שלנו: תעשיית הדלקים המאובנים. מאמרים ספורים הצביעו על כך שכוח העבודה של תעשיית הנפט מזדקן במהירות, וחברות מתקשות למשוך עובדים צעירים לשורותיהן.
על פי הדוח האחרון של סוקרים מטעם תאגיד החשבונאות ארנסט אנד יאנג, 57 אחוזים מבני העשרה חושבים כעת שתעשיית הדלקים המאובנים מזיקה לחברה, ו־62 אחוזים מקרב בני 16–19 אומרים שעבודה בחברות נפט וגז לא מושכת אותם. ממצאים אחרים מראים שדור ה־Y סולד מתעשיית הנפט יותר מכל מעסיק פוטנציאלי אחר. רק שני אחוזים מבוגרי ובוגרות הקולג'ים בארצות הברית מציינים כי תעשיית הנפט והגז היא מקום העבודה המועדף ביותר עליהם.
בהתחשב בכך שרוב בני ובנות דור ה־Y דוחים כעת גם את הקפיטליזם, לא צריך להיות מופתעים מכך שאין לנו יותר מדי רגשות חמים כלפי התעשייה ששוכנת בליבו הפועם והמלוכלך של הקפיטליזם לאורך 300 השנים האחרונות.
היום דור ה־Y הוא הקבוצה הגדולה ביותר מכלל כוח העבודה בארצות הברית, והמשמעות היא שבעתיד סלידתם יכולה לגרום בעיות קשות לחברות ההרסניות ביותר בעולם. מכון הנפט האמריקאי, הזרוע הלוביסטית של תעשיית הדלקים המאובנים, יצא לאחרונה במסע פרסום כדי לזכות מחדש בתמיכת הצעירים. הפרסומות הצהירו כי "זה לא הנפט המיושן של העבר… נפט מייצר השפעה. נפט מממש את הפוטנציאל. נפט הוא מעיין החיים", כשברקע הבהבו תמונות של מוצרים שיוצרו עם נפט – כמו תרסיס צבע! כי צעירים אוהבים גרפיטי, נכון?
אבל אנחנו לא אוהבים את המוצרים הללו יותר מהאפשרות לנשום אוויר ולשתות מים. חוץ מחשד מסוים ביחס לתעשייה שהמודל העסקי שלה מנוגד לקיומו של כוכב לכת ראוי למחייה, עובדים ועובדות מדור ה־Y גם רוצים לקבל יותר מרק תלוש משכורת – השאיפות שלהם כוללות את התחושה שהם עושים דבר מה הגון פחות או יותר למען העולם.
כפי שנכתב בדוח על עתיד תעשיית הנפט שחובר בחברת הייעוץ מקינזי, "דור ה־Y מעוניין לא רק בהתפתחות הקריירה האישית; הם מצפים להשפיע בצורה חיובית על החברה… אם חברות מסחריות רוצות למשוך לשורותיהן את הטובים והחכמים ביותר, הן חייבות לעצב דרכים בהן העובדים שלהן יוכלו להשפיע מעבר לכותלי התאגיד".
זו עשויה להיות משימה קשה עבור תעשייה שנחושה להרוס את כדור הארץ. כ־75 אחוזים מכל העתודות הקיימות של פחם, של הנפט ושל הגז טבעי חייבים להישאר באדמה כדי להימנע מרמות התחממות קטסטרופליות, והוצאת הפחמן משימוש צריכה להתרחש במהרה בכל ענפי הכלכלה.
כמו שקורה בשורה של נושאים פרוגרסיביים אחרים, הרוב המוחץ של דור ה־Y – כ־91 אחוזים – מאמין בשינוי האקלים, ורובו המכריע תומך בפעולות ממשלתיות כדי להתמודד איתו. זו הסיבה לכך שישנם קמפיינים המוניים בהובלת דור ה־Y נגד תעשיית הדלקים המאובנים, כמו הקמפיין שקרא למשקיעים מוסדיים גדולים למשוך את השקעותיהם מחברות הפחם, הנפט והגז.
אם קיימת תכונה שמאפיינת את דור ה־Y, היא שאנחנו דור פוליטי, ואנחנו נוטים חזק יחסית שמאלה. כבשנו את וול סטריט ויצאנו בהמונינו לתמוך בסוציאליסטים כמו ברני סנדרס בארצות הברית וג'רמי קורבין בבריטניה.
אז, בכל מה שנוגע לחיסול תעשיית הדלקים המאובנים, המשחק התחיל.
פורסם ב־In These Times
תרגום: אלי למדן
