בספרה Why Women Have Better Sex Under Socialism, האתנוגרפית קריסטין גודסי מספרת בדיחה פופולרית בשפות מזרח־אירופיות רבות:
אישה מתעוררת בצרחות באמצע הלילה וקופצת מהמיטה, עיניה מלאות אימה. בעלה המבוהל רואה אותה רצה לחדר האמבטיה ופותחת את ארון התרופות. היא מדלגת למטבח ובודקת מה יש במקרר. ואז היא פותחת לרווחה את החלון ומסתכלת החוצה לרחוב שמתחת לדירה. לבסוף היא נושמת עמוק וחוזרת למיטה.
"מה יש לך?" שואל בעלה. "מה קרה?"
"היה לי סיוט נוראי," היא אומרת. "חלמתי שיש לנו את כל התרופות שאנחנו צריכים, שהמקרר שלנו מלא באוכל ושהרחובות בחוץ בטוחים ונקיים."
"למה זה סיוט?"
האישה מנענעת בראשה ורועדת. "חשבתי שהקומוניסטים חזרו לשלטון."
מאות מיליוני תושבי מזרח אירופה, כולל רבים שתעבו את המציאות הפוליטית מאחורי מסך הברזל, מדווחים שרמת החיים הבסיסית שלהם תחת הסוציאליזם הסמכותני הייתה גבוהה יותר מאשר תחת הקפיטליזם העכשווי. בהסתמך על כך, ספרה של גודסי יוצא מנקודת הנחה שהיבטים מסוימים של החיים היו טובים יותר במסגרת הסוציאליזם המדינתי של המאה ה־20 מאשר היום, גם אם היבטים אחרים היו גרועים יותר. לדעתה, הכרה בחלקים הרעים אינה דורשת התעלמות מהחלקים הטובים. אפשר להכיר בו־זמנית גם בזוועות המשטרה החשאית וגם ברווחה שהייתה תוצאה של רשת חזקה של ביטחון חברתי.
אחד המאפיינים החיוביים ביותר של הסוציאליזם המדינתי, לטענתה של גודסי, הוא שהוא סיפק לנשים עצמאות כלכלית מגברים. במדינות הגוש הסובייטי לשעבר נשים אמנם לא יכלו לקחת חלק בבחירות חופשיות או למצוא מוצרי צריכה מגוונים, אבל הובטחו להן חינוך ציבורי, עבודה, מגורים, טיפול רפואי, חופשת לידה, קצבאות ילדים, חינוך לגיל הרך ועוד. לא רק שהסדר זה שיחרר נשים וגברים כאחד מהחרדות והלחצים של קפיטליזם ללא גלגלי הצלה; פירוש הדבר היה גם שנשים נטו פחות להסתמך על בני זוגן הגברים לצורך סיפוק צרכיהן הבסיסיים. זה גרם לכך שהיחסים הרומנטיים של נשים הטרוסקסואליות עם גברים היו יותר פרי בחירה, פחות מוגבלים על ידי שיקולים כלכליים ולעתים קרובות גם יותר שוויוניים. כפי שגודסי כותבת בספרה:
כאשר נשים נהנות ממקורות הכנסה משלהן, והמדינה מבטיחה ביטחון חברתי בגיל זקנה, במצב מחלה או נכות, לנשים אין סיבות כלכליות להישאר במערכות יחסים פוגעניות, לא מספקות, או כאלה שלא בריאות להן מסיבה אחרת. בארצות כמו פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, יוגוסלביה ומזרח גרמניה, עצמאותן הכלכלית של נשים קיבלה ביטוי בתרבות שבה יחסים אישיים יכלו להיות משוחררים מהשפעות השוק. נשים לא היו צריכות להתחתן בשביל כסף.
מייגן דיי, כותבת קבועה במגזין Jacobin, שוחחה עם קריסטין גודסי על האפשרויות העומדות בפני נשים במסגרת הקפיטליזם והסוציאליזם.
כיום, בארצות הסוציאליזם המדינתי לשעבר, לנשים יש סיכוי גבוה יותר לעבוד בתחומי המדעים, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה ממקבילותיהן במערב. מדוע?
זאת תוצאה של מדיניות מכוונת לחינוך והכשרה של נשים בתחומים האלה במשטרי הסוציאליזם המדינתי. נכון לעכשיו, בולגריה ורומניה הן מדינות בעלות האחוז הגבוה ביותר של נשים העובדות בענף הטכנולוגיה באיחוד האירופי. הסיבה לכך היא שבארצות האלה הייתה מדיניות שאפשרה לנשים להיכנס לתחומים שבמערב נותרו בשליטה גברית. הממשלות של ארצות הסוציאליזם המדינתי עשו מאמץ מרוכז, החל משנות השלושים בברית המועצות ושנות החמישים במזרח אירופה, לשלב נשים בענפי הכלכלה שקודם לכן היו גבריים יותר – משפט, רפואה, אקדמיה, בנקאות. נשים אפילו הוכשרו לשירות צבאי כטייסות, צלפות וצנחניות. למרות זאת, תחת הסוציאליזם של המאה ה־20 הופיעה חלוקת עבודה ממוגדרת חדשה. כלכלות סוציאליסטיות העריכו עבודה פיזית קשה על פני מה שאנחנו תופסים כעבודות צווארון לבן. גברים נטו לבצע יותר את הראשונה ונשים את האחרונה.
עבודת הגברים הייתה לעתים קרובות מתוגמלת יותר. אבל מצד שני, שכר העבודה לא היה עד כדי כך חשוב כאשר המדינה סיפקה מגוון עצום של שירותים חברתיים. המדינה הבטיחה משרות, מגורים, טיפול רפואי, השכלה ודברים כמו מעונות יום וחופשות לידה מורחבות בתשלום. נשים לא קיבלו תגמול כמו הגברים, אבל הן עדיין זכו למידה רבה יותר של עצמאות כלכלית מהתלות בגברים מאשר היום.
פמיניסטיות במסגרת הסוציאליזם המדינתי – ואני צריכה לשים את המונח "פמיניסטיות" במרכאות, כי במציאות הן היו פעילות בנושאים הנוגעים לנשים – הבינו כי לנשים יש צרכים שונים מאשר לגברים, וביקשו ליישם מדיניות שתענה לצרכים האלה. אנחנו לא מדברות על שוויון מיני או מגדרי בדיוק באופן שבו הומשג על ידי הגל השני של פמיניסטיות מערביות. במקום זאת, הרעיון היה שגברים ונשים כאחד תורמים תרומה בעלת ערך לחברה, אבל עושים זאת בדרכים שונות. ההנחה לעתים קרובות הייתה שתפקידן של נשים הוא להיות אמהות. לשם כך קודמו תכניות מדינתיות רבות כדי לטפל בבעיות האיזון בין עבודה למשפחה, נושא שנשים מתמודדות איתו עד היום במערב.
ממשלות הסוציאליזם המדינתי ניסו לחברת לא רק את שירותי הבריאות, הדיור והחינוך אלא גם את עבודת הבית והטיפול בילדים. מה היה הרעיון מאחורי המאמץ הזה?
מקורו של הרעיון שעלינו לחברת את עבודת הבית כדי להפוך אותה לבעלת ערך, מצוי אצל הסוציאליסטית האוטופיסטית פלורה טריסטן בצרפת של שנות הארבעים של המאה ה־19. עשורים מאוחר יותר, הסוציאליסטית הגרמנייה לילי בראון העלתה רעיון שהיא קראה לו ביטוח אימהות, והסוציאליסטית הגרמנייה קלרה צטקין פיתחה באופן מפורט יותר את הרעיון לחברת את הטיפול בילדים ואת עבודת הבית.
התיאוריה הפכה למציאות אחרי 1917 בברית המועצות, בתמיכתו של לנין ובמיוחד של אלכסנדרה קולונטאי, שהייתה השרה לרווחה חברתית. קולונטאי ניסתה ליישם את חיברות הטיפול בילדים באמצעות הקמתם של בתי ילדים. היא רצתה להקים חדרי אוכל ציבוריים בהם אנשים יוכלו לאכול. היא רצתה להקים מכבסות ציבוריות. היא גם רצתה להקים קואופרטיבים לתיקון בגדים, מכיוון שבאותה תקופה תיקון הבגדים היה משימה ענקית שנשים היו צריכות לעשות בבית. היא חשבה שזה יהיה יעיל יותר אם זה יעשה באופן קולקטיבי, מה שיפחית את הנטל מכל אישה בנפרד.
כל אלה היו ניסיונות שנעשו בשנות העשרים המוקדמות. הבעיה היא שהמדינה הסובייטית לא הייתה עשירה מספיק וכל זה קרס. כל היוזמות והחוקים האלה בוטלו עד 1936 כיוון שסטלין אמר פחות או יותר כך: "עלינו לקחת את כל המשאבים שלנו ולהפנות אותם לתעשייה והרבה יותר משתלם לנו לגרום לנשים הללו לבצע את העבודה הזאת בבית בחינם". אבל חשוב לציין כי אותן תוכניות שקולונטאי ניסתה ליישם בשנות העשרים הופיעו מחדש במזרח אירופה אחרי 1945.
מה הייתה ההשפעה של שינויים מבניים אלו על היחסים האישיים בין גברים ונשים בארצות הסוציאליזם המדינתי? אני נזכרת בדוגמה מספרך בה גברים מציינים כי במזרח גרמניה היה קשה יותר לפתות נשים עם משכורת אטרקטיבית. "היית צריך להיות מעניין", נזכר אחד מהם.
מה שאנחנו רואים הוא שכאשר לנשים יש עצמאות כלכלית מגברים – במובן הזה שהן יכולות לגדל ילדים מחוץ לקשר הנישואין, יש להן עבודה, יש להן פנסיה, יש להן גישה לדיור והצרכים הבסיסיים שלהן, כמו מזון והספקת שירותי חשמל, גז ומים, מסובסדים – הן לא נתקעות במערכות יחסים שאינן מספקות אותן. אם יש להן אפשרות לעזוב, הן לא נשארות עם גברים שלא מתייחסים אליהן בצורה טובה.
כך שאם גבר רוצה להיות במערכת יחסים עם אישה, לא קל להשיג אותה על ידי מתן ביטחון כלכלי שאין לה, או בכך שהוא יקנה לה משהו שהיא צריכה. הוא חייב להיות אדיב, מתחשב, מושך בדרכים אחרות. מתברר שכאשר גברים צריכים להיות "מעניינים" כדי למשוך נשים, הם יכולים להיות כאלה. הם באמת הופכים להיות גברים טובים יותר בסופו של דבר. זה לא רעיון מסובך במיוחד. אני לא יודעת למה אנשים כל כך המומים מזה.
שוב, אני רוצה להיות זהירה ולא לעשות אידיאליזציה לחיים מאחורי מסך הברזל. היו להם, כמובן, כמה היבטים שליליים מאוד. אך מצד שני, השחרור הכלכלי של הנשים הוביל לכמה השפעות חברתיות חיוביות מובהקות. אנחנו יכולות לראות את אותן השפעות חברתיות גם היום בארצות הסוציאליסטיות הדמוקרטיות יותר כמו שוודיה, נורווגיה או דנמרק.
פמיניסטיות מערביות קשורות עמוקות לפרויקט התיקון או התירבות של גברים כפרטים. זאת לא בהכרח מטרה מוטעית, מכיוון שהתנהגותם של גברים מציבה לעתים קרובות בעיות אמיתיות עבור נשים. האם ההתנהגות הזאת היא הבעיה החשובה ביותר שנשים מתמודדות איתה זו שאלה נפרדת – אבל אפילו אם את חושבת כך, ואם התמודדות עם ההתנהגות הגברית היא הפרויקט הפוליטי העיקרי שלך, אז ההיסטוריה הזאת מראה לנו ששינוי כלכלי מבני יכול להיות למעשה דרך טובה יותר לטפל בזה.
אני מניחה שאנשים רבים רואים במשימת החינוך האינדיבידואלית משהו יותר בר־ביצוע מאשר השינוי המבני, אז הם מרגישים הכרח להפנות את האנרגיה המוגבלת שלהם לאפיק הזה. אבל אני חושבת שבתרבות בה לנשים יש יותר הזדמנויות כלכליות, הגברים יחנכו את עצמם בדרך כזאת או אחרת, מכיוון שהם יבינו שאם הם רוצים להיות במערכות יחסים עם נשים, הם לא יכולים להיות פוגעניים, הם לא יכולים לקחת את הנשים כמובנות מאליהן.
היו פמיניסטיות סוציאליסטיות מבריקות בשנות השבעים, נשים כמו סילביה פדריצ'י ואחרות, שטענו כי שינויים מבניים גדולים יארגנו מחדש את היחסים בין גברים לנשים. כפי שננסי פרייזר כתבה, מה שקרה הוא שהפמיניזם במידה רבה נוכס ועוקר על ידי הנאו־ליברליזם. כך שקיבלנו בסופו של דבר פמיניזם של "אסרטיביות" בסגנון שריל סנדברג, שכולו מדבר רק על הצלחה אישית ויצירת התנאים עבור קומץ נשים להשוות את עושרן לקומץ גברים עשירים כקורח. רעיון הפמיניזם הסוציאליסטי התאדה עם תגובת־הנגד החריפה למרקסיזם ועליית הנאו־ליברליזם. אנחנו עדיין שורדים את זה עכשיו.
כתבת שהתמוטטות הסוציאליזם המדינתי במזרח אירופה "יצרה מעבדה מושלמת לחקר השפעות הקפיטליזם על חייהן של נשים". את מתעדת כמה מן ההשפעות האכזריות ביותר בקטע הבא:
היום, כלות בהזמנה מרוסיה, עובדות מין מאוקראינה, מטפלות ממולדובה ועוזרות בית מפולין מציפות את מערב אירופה. מתווכים חסרי מצפון קוצרים שיער בלונדיני מנערות בלרוסיות עניות עבור שוק הפאות הניו־יורקי. בסנט־פטרבורג נשים הולכות ללמוד בבתי־ספר למציאת חתן עשיר. פראג היא מוקד תעשיית הפורנו האירופית. סוחרים בבני אדם משוטטים ברחובות סופיה, בוקרשט וקישינב בחיפוש אחר נערות אומללות החולמות על חיים משגשגים יותר במערב.
אנשים במערב בדרך כלל מודעים להתרוששותן של נשים במדינות הגוש הסובייטי לשעבר ולהתעצמותו של הדיכוי המגדרי כתוצאה מכך. אך כאשר עולה השאלה מדוע זה קרה, אני חושבת שברירת המחדל היא האשמת הקומוניזם. הטענה שעוברת לאורך כל הספר שלך היא שהאשמה היא דווקא של הקפיטליזם. אז מדוע האשם במצב הזה הוא הקפיטליזם, לא הסוציאליזם?
כאשר פורק הסוציאליזם המדינתי, פירוש הדבר היה הפרטה, חיסול החברות הממשלתיות ושחיקה במדינת הרווחה. הרבה ממנגנוני התמיכה בנשים נעלמו – חופשת לידה בתשלום, מרכזי פנאי לילדים, פעוטונים וגני ילדים, קצבאות ילדים וכדומה. נשים הושלכו לגורלן, נתונות לרחמיו של השוק הקפיטליסטי, ובו בזמן נדחקו חזרה לתוך הבתים ונכפה עליהן לשאת בנטל עבודת הטיפול ללא תשלום.
במחקרים ובסקרים שלנו, נשים מזרח־אירופאיות רבות דיברו על כך שהיו להן ההזדמנויות רבות יותר תחת הסוציאליזם המדינתי. למרות המחסור במוצרי צריכה, הגבלות הנסיעות, הצנזורה והמשטרה החשאית, הן עדיין אומרות שהיו להן יותר הזדמנויות חיים ממה שיש היום לנערות צעירות במזרח אירופה.
הארצות עם האוכלוסייה המצטמקת במהירות הגדולה ביותר בעולם נמצאות במזרח אירופה, במידה מסוימת מכיוון שנשים לא מביאות ילדים לעולם – בגלל העדר משאבים כלכליים לתמוך בקיום המשפחה – ובמידה מסוימת בגלל הגירה החוצה. בהעדר ביטחון כלכלי, נשים משתמשות בכלים שיש להן כדי לשפר את חייהן, כולל הסחרה של יחסיהן עם גברים. זאת הסיבה לכך שאם מקלידים "נשים אוקראיניות" בגוגל התוצאה הראשונה שמתקבלת היא פרסומת לכלות בהזמנה.
טוב, אז הקפיטליזם לא מגלה יחס טוב כלפי נשים במדינות העניות. מה לגבי נשים שחיות תחת הקפיטליזם בארצות המערב העשירות יותר? האם זה עובד טוב עבורנו?
הדרך המיוחדת בה הקפיטליזם התעצב באופן היסטורי היא שמעסיקים יעסיקו אישה אך ורק אם העסקתה תהיה זולה יותר מגבר. זאת, בין היתר, מפני שהיא עשויה להיעדר ממצבת כוח העבודה כדי לבצע עבודת טיפול בבית, במיוחד כשיש לה ילדים. מדוע שתעסיק מישהי שלא ניתן לסמוך עליה אם אתה לא יכול לשלם לה שכר עבודה נמוך יותר?
בסופו של דבר מתקבל מעגל קסמים אכזרי שבו עבודת טיפול היא הכרחית אך נעשית ללא תשלום, ולכן מישהו חייב לצאת ממעגל העבודה בשכר כדי לעשות אותה. הדמות הזאת תמיד תהיה זאת שתקבל את השכר הנמוך יותר, כלומר נשים,, עובדה שמחזקת את התפיסה שאפשר וצריך לשלם להן פחות. לכן, במסגרת הקפיטליזם נוצר שיווי משקל שבו נשים מקופחות דרך קבע בשוק העבודה.
פמיניסטיות סוציאליסטיות טענו תמיד שהדרך היחידה לתיקון מבני של הבעיה הזאת בשוק העבודה הקפיטליסטי היא באמצעות תמיכה חברתית בעבודת הטיפול שתסופק על ידי המדינה. מסיבות מגוונות, עבודת הטיפול בקשישים, בחולים, ובוודאי בילדים, נופלת על כתפיהן של נשים. בהינתן העובדה שעבודה זו חייבת להיעשות, חברות עומדות בפני ברירה: הן יכולות להפחית את נטל עבודת הטיפול המוטל על הנשים בכך שיעבירו אותו מהפרט לחברה, או שהן יכולות להוריד את ערכה לחלוטין ולדחוק אותה לתחום הפרטי שבו נשים יעשו אותה בחינם.
אם אתם רוצים לקצץ מסים לעשירים ביותר, אם אלה העדיפויות שלכם, אתם תדחפו את כל עבודת הטיפול לתחום הפרטי. לחלופין, אתם יכולים להביא אותה לתחום הציבורי. שירותי בריאות אוניברסליים, טיפול בילדים, חינוך ציבורי. העשירים ביותר משתמשים במדינה כדי לקדם את האינטרסים שלהם – מדוע שהאנשים הרגילים לא יעשו את אותו הדבר? ישנן ארצות בעולם עם רשת ביטחון חברתי איתנה והן לא גולשות לגולאג.
נראה לי שאחת המטרות של ספרך היא לאתגר את התפיסות המערביות לא רק על מגדר וסוציאליזם, אלא גם על החיים בארצות הסוציאליזם המדינתי בכלל. כיצד האנשים במערב מדמיינים את החיים האלה ועד כמה הסטריאוטיפ הזה מפספס את המציאות?
אנחנו לא צריכים להתעלם מהטיהורים, מהגולאג ומאלימות המדינה, אבל צריך לומר בבירור שזה לא היה כך כל הזמן. ישנם מאות מיליוני בני אדם היום שגדלו במשטרים סוציאליסטיים ויש להם רושם שונה מאוד ממנו. כיוון שאני אתנוגרפית שעשתה עבודת שדה במזרח אירופה במשך עשרים שנים, אני מכירה אנשים רבים שיספרו לך שהחיים היו הרבה יותר מורכבים ועשירים בדקויות, ולא שליליים באופן מוחלט כפי שמדמיינים במערב. לא כולם צעדו גלוחי ראש בחליפות מאו, או גוועו ברעב ברחובות והתחננו לזוג מכנסי ג'ינס.
בפני צעירים שמאמצים כיום רעיונות סוציאליסטים מוטחים באופן אוטומטי פשעי הסוציאליזם המזרח־אירופי במאה ה־20. אם את אומרת משהו על שירותי בריאות במימון המדינה, אנשים מתחילים לצרוח על הטיהורים והגולאג. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לנהל שיחה מעמיקה, מעשירה ומלאה בהבחנות דקות על העבר. הרפלקס האנטי־קומוניסטי שמקבלים בארצות הברית מקשה מאוד על קיום השיחה הזאת. אני מקווה שספרי יהפוך אותה למעט קלה יותר.
תרגום: אלי למדן
התפרסם ב-Jacobin
תמונה ראשית: Trabant 601 – 1975 / P K (flickr)
על המחברת: קריסטין גודסי היא פרופסורית ללימודי רוסיה ומזרח אירופה. היא המחברת של שישה ספרים על מגדר, סוציאליזם ופוסט־סוציאליזם במזרח אירופה, כולל הספר Why Women Have Better Sex Under Socialism: And Other Arguments for Economic Independence.
על המראיינת: מייגן דיי היא כותבת קבועה ב-Jacobin. היא אחת המחברות של הספר Bigger than Bernie: How We Go from the Sanders Campaign to Democratic Socialism.