דייוויד גרייבר ודייוויד וונגרו מגייסים את ההיסטוריה העמוקה כדי להוכיח שחיים חברתיים מגוונים ועשירים אפשריים גם ללא היררכיה דכאנית.
השינויים בעולם העבודה בעשורים האחרונים יצרו מעמד גלובלי חדש – הפרקריאט. הצרכים והמצוקות של המעמד הפגיע – ולכן המסוכן – הזה, מחייבים אותנו לחשוב מחדש על המושגים והפתרונות הפוליטיים שלנו.
על תעשיית המוות ומכונת המלחמה, על הברגים הקטנים וחסרי הדעת, על רצח המוני ושרירותי, על הקלות הבלתי נסבלת של האשמה, וגם של הטלת האשמה, ועל היחיד שנדרס בידי קולקטיבים: מסה קלאסית שנכתבה לפני 80 שנה ורק הופכת רלבנטית יותר מיום ליום
דיון בעקבות ספרו החדש של אבי קליין על המתח בין סולידריות מעמדית לסולידריות לאומית ועל המאבק הסוציאליסטי נגד מלחמות אימפריאליות
בדיון הציבורי על הפשיזם ההיסטורי, ובייחוד על המופע הגרמני שלו, ועל סכנות חזרתו בגרסה עדכנית למאה ה־21 מדברים רבות על השפל הגדול של 1929, אך שוכחים אירועים טראומטיים מוקדמים יותר. עודד היילברונר מציע לזכור את חשיבותן של טראומות קולקטיביות ואת ההתמודדות איתן בתור המפתח למניעת הידרדרות לפשיזם.
המהפכה התעשייתית מסמנת מפנה בתולדות האנושות כי היא הציבה את הרווח מעבר לכל שיקול אחר. היא פירקה את החברה, הרסה את הכפרים וביססה מערכת אלימה של שליטה עולמית. למרות שאפילו זרמים בשמאל אימצו את הנחות היסוד של התיעוש, התרבות הדמוקרטית היא החלופה ההגיונית היחידה.
השיח האקו־סוציאליסטי מגלה דפוסים של מחשבה אוטופיסטית ונוטה להתעלם מהמציאות החומרית של העולם כפי שהוא
מתנגדי העבודה המאורגנת מאשימים פעמים רבות את ארגוני העובדים בניסיונות להשתלט על מקום העבודה. בקטע מספרה ״עבודה מארגנת״, מאששת ניצן תנעמי טענות אלה. ארגוני עובדים ראויים לשמם שואפים שהעובדים ינהלו את מקום העבודה, יהיו הבעלים של עבודתם ויאתגרו את ההיגיון הקפיטליסטי השולט בעולמנו. היא גם מסבירה מדוע זה יהיה טוב לכולנו.
סאלי רוני מנסה בספריה למצוא אלטרנטיבה לסדר הקיים – היא מוצאת אותו ברומן הקלאסי של המאה ה־19, בהגות מרקסיסטית ביקורתית ובדמותו של ישו.
בארצות הברית של שנות השמונים, ספרי 'בחר את ההרפתקה שלך' היו להיט מסחרר בקרב ילדים ובני נוער – וסימנו את עלייתה התרבותית של אידאולוגיית הבחירה החופשית.
השיח העכשווי על אוטומציה הוא תגובה למגמה עולמית ממשית: ישנן מעט מדי משרות עבור יותר מדי אנשים. אולם שיח זה מתעלם מהמקורות האמיתיים של המגמה: נסיגת התעשייה, התכווצות ההשקעות, ואליטות אולטרה־עשירות אשר חוסמות את הדרך אל חברה שבה המחסור הוא נחלת העבר.
'כלכלה עניה', ספרם של הכלכלנים זוכי פרס נובל אבהיגי'ט ברנג'י ואסתר דופלו, מבקש לסייע לעניים על ידי שילוב בין ניסויים אקראיים ויצירת תמריצים. בפועל, גישתם מתעלמת מהגורמים המערכתיים לעוני ומגנה על הסדר הכלכלי הנאו־ליברלי.
מבקרי השוויון טוענים שעוני הוא הבעיה ולא האי־שוויון, ושביקורת על פערים בחברה נובעת מקנאה. אבל יש סיבות טובות להתנגד לאי־שוויון בפני עצמו ולתוצאות שהוא גורם.
התיאוריה הקהילתנית של הפילוסוף מייקל סנדל מבקרת את הליברליזם וכשליו המוסריים של השוק, אבל מתעלמת מהמרקסיזם ומהאופן שבו השוק מעצב את החברה.
שלוש הערות על עלייתה של ההומופוביה.
המועסקות בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה נתונות לרפורמות חוזרות ונשנות הפוגעות בתנאי העבודה שלהן. התמודדות והתנגדות לרפורמות מצריכה בנייה של גשרים וקואליציה רחבה של מקצועות הטיפול.
נשיאותו של רונלד רייגן נחשבת לנקודת המפנה לכלכלת שוק. אך על פירוק הסדר הישן והנחת היסודות לנאו־ליברליזם חתום דווקא קודמו בתפקיד, ג'ימי קרטר.
בינואר 2021 הוקם ארגון עובדים באלפאבית, חברת האם של גוגל. בראיון שערכנו עם נציג האיגוד הוא מציג את תנאי העבודה בחברה, את האתגרים הכרוכים בהתאגדות ואת השאיפות של העובדים לעולם טוב יותר.
בגראץ, העיר השנייה בגודלה באוסטריה, זכו הקומוניסטים בבחירות המקומיות בזכות גישה ייחודית ובלתי שגרתית לפוליטיקה מוניציפאלית. מקס צירנגסט, נציג מטעם המפלגה במועצת העיר, מסביר איך הם עשו זאת.
עד עתה, ארגוני עובדים והתנועה הסביבתית לא השכילו לשתף פעולה ולעתים מצאו את עצמם משני צדי המתרס. כדי להתמודד עם האתגרים של ימינו הם יהיו חייבים למצוא את נקודות ההשקה ולעצב יחד חזון משותף.