קפיטליסטים כבר משתמשים במדינה כדי לעצב מחדש את הערים שלנו. כדי שתשרת את האינטרסים של אנשים עובדים, אנחנו צריכים להשתמש במדינה בצורה שונה לחלוטין.
ההתנהלות סביב חיסוני הקורונה חושפת את הבעיות בתעשיית התרופות העולמית, המתאפיינת במחירים גבוהים של תרופות, רווחי עתק של התאגידים ופערים עצומים בנגישות לבריאות.
הכנסה בסיסית בגרסתה השמאלית איננה "סוס טרויאני" אלא מרכיב חשוב בארגז הכלים הסוציאליסטי.
בקפיטליזם השוק איננו "חופשי", אלא יציר המדינה. הדרישה לשיחרורו של השוק היא בפועל קריאה להתערבות המדינה לטובת בעלי ההון.
תחת סוציאליזם אנשים חיים טוב יותר. עובדה.
הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית צובר פופולריות בעקבות משבר הקורונה, ומוצג כפתרון לרבות מבעיות הקפיטליזם. בפועל הוא מביע הגיון נאו־ליברלי מופרט המתמקד רק בהשתכרות וצריכה אישית, במקום הגיון חברתי המבקש לשנות את צורות הייצור, העבודה והתשתיות הציבוריות.
ישנן שתי פרשנויות רווחות לקשר בין הכיבוש לקפיטליזם, שכל אחת מהן מזהה באחד המרכיבים את הגורם המכריע. אבל היחס בין הכלכלה לפוליטיקה הוא שאלה דינמית שהתשובה עליה יכולה לייצר אופקים פוליטיים חדשים.
בעידן הנאו־ליברלי, קל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף הקפיטליזם. עירעור על מה שנתפס כמובן מאליו הוא הצעד הראשון לעבר שינוי.
בעקבות המשבר של 2008, השמאל הרדיקלי זכה להצלחות מרשימות לצד כישלונות מהדהדים. משבר הקורונה הוא הזדמנות להפיק לקחים ולגבש אסטרטגיה.
ההון בימינו הוא נכס שמקנה שליטה ועוצמה למיעוט קטן. מערכת כלכלית צודקת ויעילה צריכה לקדם דמוקרטיזציה של ההון שתבטיח את האינטרסים של העובדים וכלל הציבור.
קפיטליסטים כבר משתמשים במדינה כדי לעצב מחדש את הערים שלנו. כדי שתשרת את האינטרסים של אנשים עובדים, אנחנו צריכים להשתמש במדינה בצורה שונה לחלוטין.
ההתנהלות סביב חיסוני הקורונה חושפת את הבעיות בתעשיית התרופות העולמית, המתאפיינת במחירים גבוהים של תרופות, רווחי עתק של התאגידים ופערים עצומים בנגישות לבריאות.
הכנסה בסיסית בגרסתה השמאלית איננה "סוס טרויאני" אלא מרכיב חשוב בארגז הכלים הסוציאליסטי.
בקפיטליזם השוק איננו "חופשי", אלא יציר המדינה. הדרישה לשיחרורו של השוק היא בפועל קריאה להתערבות המדינה לטובת בעלי ההון.
תחת סוציאליזם אנשים חיים טוב יותר. עובדה.
הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית צובר פופולריות בעקבות משבר הקורונה, ומוצג כפתרון לרבות מבעיות הקפיטליזם. בפועל הוא מביע הגיון נאו־ליברלי מופרט המתמקד רק בהשתכרות וצריכה אישית, במקום הגיון חברתי המבקש לשנות את צורות הייצור, העבודה והתשתיות הציבוריות.
ישנן שתי פרשנויות רווחות לקשר בין הכיבוש לקפיטליזם, שכל אחת מהן מזהה באחד המרכיבים את הגורם המכריע. אבל היחס בין הכלכלה לפוליטיקה הוא שאלה דינמית שהתשובה עליה יכולה לייצר אופקים פוליטיים חדשים.
בעידן הנאו־ליברלי, קל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף הקפיטליזם. עירעור על מה שנתפס כמובן מאליו הוא הצעד הראשון לעבר שינוי.
בעקבות המשבר של 2008, השמאל הרדיקלי זכה להצלחות מרשימות לצד כישלונות מהדהדים. משבר הקורונה הוא הזדמנות להפיק לקחים ולגבש אסטרטגיה.
ההון בימינו הוא נכס שמקנה שליטה ועוצמה למיעוט קטן. מערכת כלכלית צודקת ויעילה צריכה לקדם דמוקרטיזציה של ההון שתבטיח את האינטרסים של העובדים וכלל הציבור.